סוף העלילה - מדוע עברנו לארץ

עבר הרבה זמן שכתבתי בלוג: יותר מחודש עבר מאז הפוסט האחרון. אך למעשה, כל כך הרבה קרה במהלך הזמן הזה, שינוי עולמי! עם זאת, יש לי סיבה רצינית להיעדרות, עליה אדבר עכשיו. אני חושב שהתואר כבר ניחשתם מה ידובר. ועצם הסיבה הזו גם מסבירה במלואה מדוע נסעתי לבד לתאילנד לעבודה, ומדוע השנה לא התקיימה חורפות משפחתיות רגילות. אז לומר, סוף העלילה, אני חושפת את כל הקלפים 🙂

תוכן המאמר

• 1 עלה לישראל
• 2 מתכונן למהלך
• 3 סיבות לנסוע לטאי (הגרסה המלאה)
• 4 סיבות לעבור לישראל
• חָמֵשׁ למה חיפה
• 6 תוכניות עתידיות

עלה לישראל

אז חברים, מי שלא עוקב אחרינו ברשתות החברתיות, אני מודיע לכם, שינינו את ארץ המגורים. לא סתם הלך לאנשהו לטייל, אלא שינה את המדינה, קיבל אזרחות שנייה ויצא לתמיד. במקום מוסקבה, אנו חיים כיום בחיפה (ישראל). הם לא ציפו? אולי עבור מישהו כל זה יפתיע לגמרי, אבל הייתה לי תוכנית והבהרנו אחריה. כן, זה היה גמיש והיציאה נדחתה מעת לעת, אבל במשך זמן רב התכוננו למהלך הזה, פשוט לא דיברנו על כך לאף אחד, כולל בבלוג. לא כל כך מתוך אמונה טפלה, אבל מכיוון שעדיף לספר למעשה על משהו מושלם מאשר לדבר על תוכניות החלומות שלך.

אז למרות השלכה לכאורה מהצד, הכל היה לפי התוכנית, שתוקנה בתהליך. אחרי הכל, מחלת יגור לא עמדה בשקט והביאה הפתעות חדשות. בזמן שחשבתי לעבור לארץ אחת, גילינו את האבחנה המדויקת והכל השתנה באופן דרמטי. ואז חשבתי אחר, ולמדנו על תכונות אחרות של מהלך המחלה.

בכנות, אנו עצמנו עדיין לא מאמינים שעברנו דירה. זה איכשהו יותר כמו טיול, במיוחד מכיוון שאנחנו עדיין גרים בדירה להשכרה, כמעט כמו תיירים. אבל אני חושב שאחרי זמן מה זה סוף סוף יגיע אלינו. בכל מקרה, אנו רואים בטיול שלנו אינטליגנציה. כלומר, יש להניח שיצאנו לשנה לראות אם נרצה להמשיך ולהישאר, האם נוכל להתרגל כאן ולהתמזג לחיים המקומיים. אף פעם לא מאוחר לחזור למוסקבה, לא שרפנו גשרים ולא סירבנו לאזרחות רוסית (זה לא הכרחי).

דירה להשכרה במקום בו אנו גרים

נוף חלון מדהים מקומה 10

כל כך נחמד לצאת בבוקר לשתות קפה יחד

מתכונן למהלך

ההכנה לישראל גם לא הייתה מהירה ולקח כמאה שנים. לא ניתנה לנו ויזה לשהיית קבע במשך זמן רב, היינו 5 פעמים בקונסול ובכל פעם התבקשנו להביא עוד מסמכים. יתרה מזאת, הגורם האנושי מילא גם הוא תפקיד, אחד הקונסולים שנשלחו לזמן הלפני אחרון כמעט בלי להסתכל, וביקש כמה פניות נוספות, אם כי בביקור הקודם קונסול אחר אמר שמביא נייר כזה וכזה ובהחלט היינו שמים ויזה למגורים קבועים. ואנחנו כבר, אני זוכר, כמעט ארזנו את התיקים שלנו. תודה רבה לבוריס ויטאליביץ '(אביה של דריה) על כך שעזר לנו באיסוף מסמכים ובבקשות לארכיונים (אחרי הכל, השורשים היהודיים הם מדריה). כתוצאה מכך קיבלנו ויזה רק בסוף 2016.

חזרתי מתאילנד באמצע פברואר 2017, והיה לנו רק חודש (בתחילה רצינו לשכב שבועיים באופן כללי) להתכונן סוף סוף למהלך ולארוז את התיקים בפעם העשירית. הדברים היו גבוהים יותר מהגג, הם בקושי הצליחו לעשות הכל, לקנות משהו, למכור משהו, לאסוף דברים, כך שזה בכלל לא היה זמן לעבודה ובלוגים. בנוסף, הראש לא חשב בכלל לכיוון העבודה, כל המחשבות היו על שכר טרחה. נכון לעכשיו, כל המחשבות על מציאת דירה, מילוי כל המסמכים, קניית מכונית ולפחות להתיישב מעט. זה תירוץ שלא כתבתי כלום.

אגב, היו 8 מזוודות לשלוש. מצד אחד, הרבה, מצד שני - רציתי לקחת יותר כדי שלא אקנה כאן הרבה דברים אחר כך. אם זה היה רצוני, הייתי תופס גם חלק מהריהוט. עכשיו אין באמת מיטת נסיעות לתינוק ליגור (כל כך מתקפלת). אבל התעריף החינמי לכל אדם הוא 2 מזוודות (23 ק"ג כל אחת), בסך הכל 6 מזוודות לשלוש, ועל 2 מזוודות הייתי צריך לשלם 100 דולר נוספים. זה מצחיק אחרי השמינית האחרונה שרצתי 10 דקות לפני שהמונית הגיעה, כשהבנו שאנחנו חייבים להכניס עוד 5 ק"ג, וכתוצאה מכך העמסנו את כל 25, לוקחים גם שואב אבק 🙂

אחד הניסיונות לאסוף ולראות אם אנו מתאימים או לא

סוף סוף יצאו 8 חלקים, אם כי זוג נוסף יהיה נחוץ, בוודאות

הטיסה הייתה חופשית, אך הגיעה מאוד לא נוחה בלילה

עם ההגעה לתל אביב קיבלנו מיד אזרחות

סיבות לנסוע לטאי (הגרסה המלאה)

ואני אסביר במהירות על המסע שלי לטאי. אם לא הייתי הולך עכשיו לטאי, בהחלט לא ניתן היה לנסוע עד החורף הבא (לא רצוי לעזוב את ישראל לעת עתה). גם החורף האחרון 2015-2016 עבר ללא איסוף מידע עקב מחלתו של יגור. שנתיים בסך הכל ארוכות מדי בעולמנו המשתנה במהירות, המידע במדריך יאבד את הרלוונטיות שלו, ואת התוכן שלא פורסם על טאי כבר מזמן הסתיים. הרשו לי להזכיר לכם שההתמחות העיקרית שלי היא מדריך טיולים בתאילנד, שאני עושה כבר שש שנים. כפי שכתבתי כאן, העיקרון שלי טוב יותר בפירוט ורלוונטי לגבי מדינה אחת מאשר בקצרה על מעטים. כמובן שאפשר יהיה לכתוב מחדש מאתרים אחרים, אבל אני עדיין מעדיף להכין מדריך מחברים ולראות הכל במו עיניי..

לפני מספר חודשים, כתבתי על הסיבות לטיול שלי בטאי בפוסט. יוצאים לטיול - 5 אתרי נופש בתאילנד, גרסה קצרה, כביכול. ולמרות שנדמה היה לי שהסברתי הכל (בגדול, מה זה משנה, מה הסיבות שלי לנסוע), זוג אנשים התחילו להציע לי שנטשתי את משפחתי וציטטתי «הביא נשים». רק רציתי לענות שיש לי עוד כמה גברים וזוג ליידי-בויז לשם שינוי, אז מה הפרט הקטן 🙂

רק לאחרונה היה דיון בפוסט באינסטגרם שלי על כך שלמעשה קשה מאוד להסיק מסקנות כשמסתכלים על תמונות באינטרנט, מכיוון שרוב הסיפור מוסתר. נראה שזו עובדה מובנת מאליה, אבל משום מה יש שוכחים לבצע את התיקון שההיסטוריה ברשת (בלוג, אינסטגרם, אפילו ערוץ היוטיוב) היא רק חלק קטן, והרבה נשאר מאחורי הקלעים. יתר על כן, לעתים קרובות אפילו לא בכוונה, אלא פשוט קורה. ובכן, אבל לגבי העובדה שעבודתו של בלוגר נתפסת כחופשה, אני בדרך כלל שותקת 🙂 כמו שאמר לאחרונה חבר של בלוגר - «את המיתוס הנפוץ ביותר על בלוגרים אפשר להמחיש על ידי הביטויים קוראים: לנוח!»

סיבות לעבור לישראל

אנשים רבים שואלים מדוע ישראל. אנסה להסביר.

הסיבה העיקרית למהלך היא יגור. אנו מקווים לקבל כאן גישה נורמלית לילדים ולילדים עם מוגבלות בפרט. לדוגמא, כדי שגם מאיתנו, כמו מצורעים, לא יעזבו את גן המשחקים. ובכן, באופן כללי, אני לא רוצה שום תשומת לב מוגברת ברחוב, כאשר משום מה ילד גדול למדי (כנראה רגיל) רוכב על טיולון ומקפיץ בקול רם. הרושם הראשוני שלנו מישראל כמדינה ידידותית לילדים מאוד.

אנו מקווים שתהיה הזדמנות לשלוח את יגור לבית ספר מיוחד, שם תהיה לו סוציאליזציה. יש קושי ברגע זה, מכיוון שנהוג להביא את ילדיכם החולים לבית הספר. אך יש לבדוק זאת בפועל, האם זה באמת ואיך זה נראה בדיוק בבית ספר מיוחד, שם יש אחות, רופא וכו '. למרבה הצער, אין בתי ספר מיוחדים כאלה עם חבורת צוות למספר קטן של ילדים, המתחשב בכל הפרות הילד (שמיעה, ראייה, פעילות גופנית). עם בתי ספר מיוחדים, באופן כללי, הכל לא מאוד ברוסיה, יש מעטים מהם, הם ממומנים כך-כך, המורים מעונים וחסרים, ובדרך כלל בתי ספר מיוחדים כאלה כלואים בגין הפרה אחת. לדוגמה, אתה לא יכול להגיע לבית הספר ללימוד לקויי שמיעה, אין שום דבר המותאם בשבילו.

ואחרי שביקרנו ביחידה לטיפול נמרץ במוסקבה וביחידה לטיפול נמרץ בבנגקוק, רצינו להתעשר ולא להיכנס ליחידה לטיפול נמרץ ברוסיה (טיפול נמרץ בתאילנד הוא יקר להחריד). וזה אפילו לא קשור לציוד. אני משוכנע בתקיפות כי להורה יש כל זכות להיות ביחידה לטיפול נמרץ עם הילד מסביב לשעון. וזה לא נדון. ולא אכפת לי מה הרופאים הראשיים של בתי חולים רוסיים חושבים על זה. שלום מורוזובסקאיה! ברוך השם התהליך אינו עומד בשקט ויש התקדמות בכיוון זה (ישנם רופאים מתאימים, ישנם פעילים), אך אני באופן אישי לא רוצה לחכות עד שכל זה יבוצע במלואו, מכיוון שאפשר להכניס את יגור לטיפול נמרץ בכל עת. ובמצב זה, לא הייתי רוצה לבזבז קילוג'ול מהאנרגיה שלי על התגברות על מכשולים בירוקרטיים או להתאמץ על קשרי לפרוץ לטיפול נמרץ, ברגע שכבר הספקתי. בישראל מותר להם לטיפול נמרץ ללא בעיות.

הנה זה - סיבה שמחה לעבור דירה 🙂

למעשה, אלה סיבות יסודיות. ישנם אחרים, פחות משמעותיים, כמו אקלים חם יותר. אני לא מוציא מכל מה שלמדתי בפורומים של ילדים מיוחדים מהורים שעברו עם ילדיהם לישראל, ומדבריהם הסקתי את מסקנותי, יהיה שונה מאוד ממה שאראה את עצמי. האמינו לי, אני לא בונה אשליות הרבה זמן ואני לא מחפש מדינה אידיאלית, אנשים הם אנשים בכל מקום, אבל יש מספיק בעיות בכל מדינה.

בישראל נופלים מדי פעם פגזים, אקלים משונה, החיים כאן יקרים פי 2 מאשר במוסקבה, במחירים גבוהים מלאי דיור ישנים מאוד, רצפות רעפים קפואים, מס של 100% על יבוא מכוניות. הרבה מינוסים, אני יודע. אני יכול לספר לכם על תאילנד וגם על רוסיה, אני יכול לכתוב רשימה שלמה, העניין הוא לא זה. חשוב לקבל את היחס של פלוסים ומינוסים שמתאים לך באופן ספציפי. אם יגור יהיה טוב יותר כאן במאה הקצרה שלו, אז אני מוכן. ואם הציפיות שלנו לא מתקיימות, אז לעולם לא מאוחר לחזור לרוסיה, לנסוע לתאילנד או לבוא עם משהו אחר. העיקר לא לעמוד בשקט ולנסות לשנות את התנאים הסביבתיים לעצמכם.

למה חיפה

חיפה ממוקמת בצפון הארץ והיא קרירה יותר שם, חשובה מאוד בקיץ, מכיוון שהקיץ חם כאן. יהיה קר יותר בחורף, אך יכול להיות שנעזוב איפשהו לחודש הקר ביותר. אבל באופן כללי, מבחינת חורף קר, הבעיה אינה בטמפרטורה בחוץ, אלא בבתים ללא בידוד מתאים וחימום מרכזי. כלומר, אתה יכול לטבוע, אבל יהיו חשבונות חשמל הגונים. למעשה, זו הסיבה שאנחנו מחפשים דירה בבית חדש, ועד כה אנחנו לא יכולים למצוא אותה, יש מעט הצעות.

חיפה היא גם דיור זול יותר מאשר בתל אביב. ואנחנו זקוקים לעיר גדולה, בה תהיה בחירה של גנים מיוחדים, בתי ספר מיוחדים, בתי חולים, רופאים וכן הלאה. ובחיפה תוכלו לגור במרחק של 10 דקות הליכה מהים. גם בתל אביב זה אפשרי, אבל עלות דירה כזו תהיה יקרה בהרבה. תל אביב היא בדרך כלל עיר יקרה יותר.

אנו מפחדים מהאקולוגיה של חיפה. אני יודע על זה, אבל נראה לי שכאן זה לא גרוע יותר מאשר במוסקבה, ואולי טוב יותר בגלל קרבת הים, פחות מכוניות ומפעלים. אבל יכול להיות שנגור כאן שנה ואז נלך לאיזה פרבר של תל אביב או לנתניה.

מרכז חיפה ונוף לגנים הבהאים

תוכניות עתידיות

ובקצרה על התוכניות שלנו. אין אף אחד מהם 🙂

רק צוחקים, אבל הם באמת לא. מה לבנות אם רק נגיע. סביר להניח שדריה תעבור לאולפן ללמוד עברית, אני לא אלך, כי אני צריך לעבוד ולבסוף לשבת לעבד מידע בתאילנד. אחרי חצי שנה אנחנו חושבים לנסוע למוסקבה לשיקום שמיעה במרכז פרטי (עד כה זה הכי טוב שראינו), אולי במהלך התקופה הזו אסע לסוצ'י או לאיזה מונטנגרו. באביב החורף הבא אני לא פוסל שאני אלך לטייל לכמה חודשים.

הם גם שאלו אותי אם אני אעשה מדריך טיולים לישראל. סביר יותר שלא, אבל לא מוקדם יותר משישה חודשים אני אתחיל לצאת איפשהו. אבל אני בהחלט לא אתאר את כל התהליכים לעולים עתידיים (חזרתיות). רק סיפורים על חיינו כאן, על אופן הציפיות.

נ.ב. אם יש לך שאלות, שאל.

P.P.S. שיניתי את שירות הפצת הדוא"ל, היה אפוס שלם. אבל אני מקווה שזה יעבוד נכון, אם בכלל, הקפידו לכתוב לי.