כפי שכמה כבר שמו לב ברשתות החברתיות, התקדמנו מעט. רק קצת 🙂 המיקום שלנו השתנה פשוטו כמשמעו 15 ק"מ. לא התכוונתי לכתוב על זה, אבל אם הם ישאלו, אספר.
עברנו לאמי באורוחובו-בוריסובו. והמהלך הזה הוא זמני. ליתר דיוק, עברנו לאנשהו לשנה, אבל דווקא כאן, אני מקווה, לא נישאר זמן רב. אולי כמה שבועות, אולי חודש. אני כבר לא רוצה לתכנן שום דבר, הם תכננו יותר מדי ולעיתים קרובות, ואף אחד מהדברים לא הצליח. כעת אנו מנסים להיות מוכנים לכל אירוע.
תוכן המאמר
למה עזבנו?
שאלה סבירה, אך אינני יכול לענות עליה ישירות. מכיוון שאנו נוטים לבצע פעולות בלתי מובנות שונות, אז הבחנו כאן. הרעיון המרכזי הוא לצאת מאזור הנוחות, לעזוב את המקום, ומיד מול בחירה לקבל החלטה. אתה יכול לקרוא לזה אירוע כוח. במשך תקופה ארוכה מאוד אנו רוצים לעבור מדירה במוסקבה למקום ידידותי יותר לסביבה ושלווה, גם אם רק לזמן מה. אך תמיד, ישנן סיבות לכך שיש לדחות זאת לתקופה נוספת. עכשיו אין שום סיבה, אבל יש צורך לחפש מקום בשמש.
כמובן שמבחינת אנשים שאוהבים סדר וחיים לפי תכנית, מעשינו הם טיפשות מוחלטת. היה צורך לחשוב על הכל, ללכת בכוונה, וגם בלה בלה אחר. לא עובד! לפעמים צריך לעשות את זה קודם, ואז לחשוב שוב לעשות את זה. למען ההגינות, אני אומר שלדריה אין שום קשר לזה, זה הרעיון שלי. כל מה שאני לא יכול לשבת בשקט, הנשמה מבקשת שינויים. נמאס לחכות שהנסיבות יתפתחו. והדבר היחיד שהחזיק אותנו כאן היה רופאים ושיעורים. אבל נוירולוגים שלחו אותנו לגנטיקאים, וגנטיקאים אמרו שהם יבואו מאוחר יותר, אנחנו לא יודעים כלום. שיעורים ועיסויים, אתה יכול לעשות ולא רק במוסקבה.
באופן כללי, אני לא יכול לומר איפה אנחנו נמצאים הבא, אנחנו משתדלים לא לחשוב על שום דבר. כביכול, אנו מחכים לרגע נוח. אולי נלך אליו «סיור» במרכזי שיקום. אבל עכשיו אנחנו עדיין צריכים לבצע שוב שלל תיקי נייר, להתרוצץ על ידי הרשויות, לשים דברים על המרפסת של ההורה ובמוסך, למכור / לתת / לקנות משהו.
השלב הראשון של המהלך - לקחתי את שלי עם הזבל הדרוש ביותר, נכנס לתא המטען של מכונית
מחשבות לאחר מעבר דירה
קוראים קבועים יודעים שאני כותב עליהם מעת לעת חברה צרכנית ואיך אני אוהב מינימליזם. אבל משהו במהלך המעבר שלנו, הבנתי שלפני המינימליזם זה עדיין כמו לפני הירח. באופן עקרוני הדברים לא הסתדרו כל כך הרבה, בגזלה אחת, למעט הרהיטים, המקרר, הכיריים והכלים שהשארנו בדירה. בטח, עם מהלכים קלאסיים מסתבר יותר. אבל אם אני שואל מה יש בתיבות, אז חס וחלילה אני אפרט מחצית, מכיוון שחלקם לא מבינים את זה, כמה דברים קטנים, לפני שהם מופצים באופן שווה ברחבי הבית.
תחילת מחנה האימונים, הרגע הכי קשה
הבגדים שלי לוקחים מיכל שלם
בכל מקום הבטיחו לי הערות כאלה 🙂
ערמת נעליים יחידה
תוצאה של יומיים של צירים
דריה באה לבדוק אם צדקתי במספר הדברים לכאורה
חלק מהמסקנות שלי הן מה לעשות כשעוברים אליו:
- מתוך 1/4 מהדברים שאתה יכול להיפטר מעצמך בשקט ובשקט. באמת, הסר את הארבעה ולא תשים לב אפילו. אלה כמה דברים הכרחיים באופן היפותטי שיגיעו לשימוש ברגע שיש בו בעתיד מזהיר. דוגמה חיה היא תרופות שעדיין מחזיקות חיי מדף רגילות, אבל אתה אפילו לא זוכר את השם, וסביר להניח, שאם אתה פתאום זקוק להן, אתה עדיין לא זוכר וקונה שם חדש.
- ניתן להיפטר מעוד 1/4 על ידי שקילה מפוכחת של היתרונות והחסרונות, תוך שימת לב למה שמשמש מאוד, לעיתים רחוקות מאוד, ולמעשה אין צורך בכך (קשה להודות בזה). האם איש מעולם לא השתמש בדבר רק בגלל שהוא זמין כך שהוא לא ישקר? הדבר הראשון שעולה בראש הוא זוג נעליים עם טווח שימוש צר: למזג אוויר מסוים, טמפרטורה, פורמט מיון, כלומר ימים כאלה של זוג בשנה, וכל נעליים אוניברסאליות יותר חוסמות אותן.
- צעצועים לילדים הם באמת אכלן חלל! חשבתי שכמעט אין לנו, אבל היו שני מכולות גדולות ואחת קטנה. למעשה, אין צורך בסכום כזה, הילדים מאבדים עניין במהירות ומתבגרים, הם קיבלו קופסה - הם חילקו אותה. ואל תשכחו מסיבוב כך שלא כל הצעצועים יהיו נגישים, שחקו שבוע, הסירו את אלה וקבלו ישנים.
- ציוד קמפינג לפחות יורק מקום: 6 שקי שינה, 2 אוהלים, 3 תיקי קמפינג, 5 עירוניים, 3 קצף רגיל, 2 ניפוח עצמי. זה ממש נכון לגייס קבוצה לטיול ולשכור לה ציוד. כל הדברים טובים ונחוצים, אך ניתן להפחית את הנפח בחצי בוודאות.
- כאשר התוכניות לחיים מעורפלות, ואינך יודע איפה ואיך תחיה, קשה להחליט אילו דברים נחוצים ואילו לא. ויש לנו משהו ערפל סולידי לאחרונה 🙂
- במהלך המעבר אתה מקבל גישה לכל הדברים מכל הארונות, ומיד אתה מבין שזה די קשה לתפוס את כל נפח הדברים בזיכרון שלך, אתה פשוט לא זוכר, מה שאומר שתמיד ייקנו דברים חדשים המשכפלים את הקיים. כתבתי על כך בפסקה הראשונה, אך ראוי לאזכור נפרד.
- השכרת גזלה להובלה הרבה יותר זולה ללא נהג. לקחנו את כל התהליך של מעבר יותר משעות הצהריים ולא התרחצנו, עשינו הכל במקצב הרגוע שלנו. נכון, במקרה זה אתה צריך להיות מסוגל לנהוג במכוניות כאלה. יונדאי פורטר (לא נלקח גזלה) עלה רק 2,000 רובל ביום, ו -500 רובל לבנזין.
- ולבסוף, הם הגיעו עם אפשרות נוחה, כיצד לאחסן דברים כך שיהיה קל יותר למצוא אותם אחר כך. זה מאוד חשוב למי שעדיין ישמור עליהם זמן מה, לא רק לזוז. באפשרותך למנות את התיבות בסמן ואז להכין רשימת תוכן שמול כל מספר באקסל כלשהו. לרוע המזל התחברתי לראשונה ואז הגשתי את זה, כך שהרשימות שלי רשומות מייד על הקופסאות, וזה לא מאוד נוח.
במהלך המעבר השליח הביא את צילומי ה- A4 המודפסים שלי. זה התגלה די יפה, התכוונתי לעשות זאת במשך שישה חודשים, אבל כל הידיים שלי לא הושיטו, כי קשה מאוד לבחור מבין כמה עשרות אלפים. אני גם לצערי שמתי לב שמתוך כמות כה גדולה לכאורה של הדפס משהו מיוחד ושום דבר.
צילומים מודפסים
בתחילה התכוונתי לתלות אותם במסגרת המעלית, אבל התייעצתי עם חבר שעזר לי לנוע (תודה לך, אתה נהדר!), שאם אפשר, תנתק לאן שיותר אנשים ילכו, כדי שהם ילכו ישר לספריית הילדים.
המשך יבוא…
באופן טבעי, זו רק תחילת המהלך, כך שאני מקווה שעוד חודש אכתוב לאן עזבנו.
המפלט הזמני שלנו
נ.ב. מישהו שם אמר לי על החומה השבדית שהוא נוח יותר, וכך ההתחלה המוקדמת נעה! לקח והובל, אין חורים בקיר והתקנה, הורכבו, פורקו תוך 5 דקות 🙂
