נסעתי לחרקוב לקוראינו אנדריי ויאנה (כתבתי על אנדריי ומקום עבודתו ב מאמר קודם) שהזמינו אותנו לפני חצי שנה כשהיינו הולכים לרכב ברוסיה. עדיין לא יכולתי להתכונן לטיול, ולבסוף לפני השנה החדשה זה התרחש. מעולם לא הייתי בעבר בחרקוב, קניית פשטידות ברציף במהלך מעבר של רכבת דרך אוקראינה לים השחור אינה נחשבת.
העיר פגשה אותי בשמיים אפורים ומזג אוויר לא מושלג לחלוטין, אם כי המדחום הראה מינוס. אני מניח שאפור פחות יורגש אם הייתי בא לכאן בקיץ. ערים מעטות יכולות להתהדר ביופי במזג אוויר מעונן, ובעונה ההיא, כאשר העצים הם רק מקלות שחורים. למעשה, לא סמכתי על שום דבר מיוחד, אז פשוט הסתובבתי במרכז העיר, הסתכלתי בחצרות קטנות וצילמתי את כל מה שתפס את עיניי. בהתחלה הכתובות בשפה זרה משכו תשומת לב רבה..
בתים קטנים במרכז
גוספרום - אנדרטה לאדריכלות
תליית מנעולים על הגשר הפכה למסורת בכל מדינה.
חצר חרקוב נחמדה
חלון מפרץ בבית ברחוב Sumskaya
ירידת בורסצקי - ממש מגניב
קתדרלת ההכרזה ליד
הכתובת גדלה באופן סמלי באש
ריצוף אבן במרכז העיר
Vernissage ליד קתדרלת ההנחה
שדרת מוסקבה
יש תרופת פלא לכל המחלות
בטנה פלסטית אינה משולבת במיוחד עם שאר האדריכלות
רחוב מרוצף אבנים חמוד
בית לא גמור הזכיר לי טירה מימי הביניים
במהלך הקריסה כבר קרה
האסימון הצהוב והלהוט
איזושהי ארכיטקטורה לא טיפוסית
זכור איך היה
יש רחוב דארווין
סימנים שראיתי רק בסרטים סובייטים
אחד הכיכרות של חרקוב
המטרו של חרקוב זהה לשלנו
סמטה לטביעת כף היד
לרוע המזל, חלק מהבתים לא מתפרקים, כמה מדרכות וכבישים נחפרו. לא ברור שהרשויות ביצעו בפתאומיות תיקונים גלובליים במקומות רבים, או «אין דבר קבוע יותר מאשר זמני»? כן, אני אוהב כל מיני חורבות, אבל מפחיד לדמיין שאנשים גרים בתוך בתים כאלה. זה גם יוצא דופן שהמרכז הוא רק רחוב Sumskaya אחד, צעד לצד ויש תחושה שאתה כבר בפאתי - שני הבניינים פשוטים יותר ואנשים נעלמים איפשהו.
מרכז העיר ואנשים גרים כאן
תיקון נצחי ברחובות
בסמוך לרחוב חורבות ובנייה מוצקות של סומי
כל המים מהנהר נעלמו לאנשהו
רישום רחוב
אחת מחצרות העיר
5 דקות מהתחנה, וברחוב אף אחד
בחרקוב ישנם הרבה אנדרטאות קטנות. יש אפילו אנדרטה לכדור כדורגל, ואני זוכר במיוחד מהתצלומים את זה «בונה הרכבת התחתית שעונה». עליו «יוֹפִי» אגדות רבות מורכבות וכנראה שבגלל זה לא הצלחתי למצוא אותה - הן הסירו אותה. אבל נמצא «עדיין לא עונה בונה מטרו», הוא נראה, כמובן, הרבה יותר פרוזאי.
אנדרטה לבוני המטרו
אנדרטה לאוהבים או לילדים יבשים
אנדרטה לאוהבים או לילדים יבשים
אזור השינה הוא הבניין הרגיל בן תשע הקומות, ממנו היו אלפים בחממה הסובייטית. חזותית - חזרה לשנות התשעים במוסקבה שלנו, במיוחד אם אתה נכנס למעלית. אם כי אנו במוסקבה באזורים מסוימים מעת לעת נאלצים להתמודד עם ונדליזם דומה. אולי גם כאן אני «מזל רע»? 🙂
מעלית אזור שינה
ילדים משחקים בחצר
אזור השינה של חרקוב
אזור השינה של חרקוב
חרקוב הופך די חזק בלילה. קתדרלת הבשורה יפה מאוד עם תאורה על רקע מרצפות רטובות מגשם. נראים עצים משעשעים לא פחות, מסתבכים בזרות ותאורת לילה.
קתדרלת ההכרזה בלילה
כיכר התחנה בערב
ערב חרקוב
כיכר החופש בערב
קרוסלת חופש
האנשים ברחובות זהים לשלנו, עשויים בשר ודם. רק בשיחה מתברר שאתה כבר לא ברוסיה. אפילו השפה הרוסית, שהרוב מדברת כאן, עם דגש בולט. אגב, הבנתי בעצמי שאני ממש לא מבין אוקראינית חלילה 30%. המארחים שלי מסבירי הפנים אמרו שאם היינו בטרנסקרפתיה, הם גם היו מתקשים להבין את השפה המקומית, מכיוון שהתרבות והשפה האוקראינית האמיתית נשארו רק שם, וחרקוב היא כמעט רוסיה.
אנשים ברחובות
סבא עם אופניים
אנשים ברחובות
ברחובות חרקוב
נגע בשם באוקראינית
הסתכלתי על האריסטישוף הוגן בעבודת יד, שהתקיים בהטאובה (תיאטרון חרקוב). חבל שלא היה איתי גריבנה, אז פשוט הסתובבתי והתבוננתי במה אנשים עושים כל כך מעניינים עכשיו. במקביל פגשתי בחורים שהולכים לטייל הרבה.
חבר'ה שהולכים לטייל
כיסויי דרכון מצחיקים
ילדה מכינה תכשיטים שונים, כולל אמוניטים
על שלי הולכת בחרקוב ו גן החיות בחרקוב ניתן לקרוא במאמרים הרלוונטיים 🙂
