אני שמח מאוד שבסופו של דבר הייתי בעיר קהיר. זה לא קרה בכוונה, אבל בדרך למטרה העיקרית של הסיור - פירמידות עתיקות. ברגע שנכנסנו לעיר קהיר, הלסת שלי צנחה, והאצבע שלי התחילה להתלוצץ בעצבנות אל תריס המצלמה, לקח סדרת יריות דרך זכוכית האוטובוס. הייתי צריך להתמזג, כי כונן ההבזק אינו גומי.
עבור מערבי שהגיע לראשונה לאסיה זו, לדעתי, תגובה נורמלית לחלוטין. סוף סוף ראיתי בקהיר את מה שרציתי לראות, ומה חסר לי שארם אל שייח, כלומר, הטעם המזרחי, האווירה של העיר המזרחית, מה היא צריכה להיות לפי הרעיונות שלי. רחובות קטנים וצפופים, חבורה של חנויות עם סחורות שונות, גורדי שחקים מזכוכית ואזיקים עשויים לבנים סמרטוטים, בדואים במעילים ארוכים ונשים בחיג'אבים, מכוניות ישנות עם כתובות ערבית ועגלות חמור, הרים של זבל ומרזבים החודרים את העיר. אין מעמד בינוני, רק עשירים ועניים.
מִצְרַיִם. קהיר. חנות לחם.
מִצְרַיִם. קהיר. אחד הרכבים.
העיר בקהיר. רחובות.
מִצְרַיִם. קהיר. כנראה שפכים.
העיר קהיר - בירת מצרים, היא העיר הגדולה ביותר ביבשת. בסמוך אליו, בגיזה, יש פירמידות שמושכות תיירים מכל העולם. אבל גם לעיר עצמה יש מה לראות, אם כי לוקח יותר זמן לעשות זאת מכפי שהיה לנו.
נוף מקהיר לפירמידות העתיקות.
בעיר קהיר ראיתי סוף סוף מה זה אסיה. אני משער שאם הייתי נוסע להודו, ההלם היה גדול עוד יותר. למרות העובדה שהעיר קהיר היא מטרופולין 20 מיליון עם כל ההשלכות, רציתי לחזור לכאן לספוג את האווירה הזו ולהבין איך אנשים חיים בעיר הניגודים הזו..
העיר בקהיר. מִצְרַיִם.
מִצְרַיִם. קהיר. רחובות.
מִצְרַיִם. קהיר. רחובות.
מִצְרַיִם. קהיר. אזור מגורים.
הרבה בתים לא גמורים, אפשר לומר, רוב הבתים לא גמורים. והם הסבירו לנו מדוע: הבית המוגמר ממוס, וכך, אם אין בית, אין מס. ככל הנראה, בנייה נצחית שכיחה גם בקהיר מכיוון שהמצרים החליטו לגור כמשפחה גדולה באותו בית. וכל דור הבא, אחרי שגדל והקים משפחה, בונה קומה חדשה.
מִצְרַיִם. קהיר. בתים לא גמורים.
נסענו למוזיאון המצרי בקהיר, התבוננו בסרקופגים, בגרונות החנוטות של הפרעונים, בכל מיני כלים ותכשיטים מאותם זמנים. כל מה שהיה בפירמידות נמצא כאן. ראינו את מסכת תותנקהמון המפורסמת והסרקופג, העשוי מזהב טהור ומשקלו 110 ק"ג. למדנו מהמדריך שלנו ששידר ברוסית מעוותת כי תותחאמון הוא שליט עני, והתפרסם רק בזכות חפצי הלוויתו שעשויים מזהב. אולי היה לו מתחם שהיה, עכשיו הכל נמדד על ידי מריצות ואז סרקופגים. אי אפשר לצלם בפנים, ציוד הצילום מועבר לחדר האחסון (הדברים נבדקים בכניסה). מישהו צילם בטלפון, לא תעתיתי. מחיר כרטיס ביקור עצמי 12 $.
כרטיס למוזיאון מצרי בקהיר.
טיול שיט קצר לאורך הנילוס בעיר קהיר היה מעניין גם - ניתן לראות את קהיר מזווית אחרת. לאורך הנהר ישנם מיני פארקים עם עצי דקל ועצים אחרים עם כתרים מוגזים צמוד לביוב והרי זבל.
מִצְרַיִם. קהיר. חוף הנילוס.
מִצְרַיִם. קהיר. חנה על הנילוס.
כמה ערבים עניים גרים בסירות עם משפחתם ועם חפציהם הצנועים, נעים לאורך הנהר ודיג.
נהר הנילוס. משפחה בדירה צפה.
שיא ההליכה היה ארוחת צהריים במסעדה צפה עם מזנון שיקי. אהבתי שם דג מאוד, כנראה שנתפס מאותו הנילוס. פחד, אך עד כה הוא חי. יש לציין כי נהר הנילוס נראה לי נקי יותר מאשר נהר מוסקבה, הזורם גם במטרופולין.
ביקור בסלון שמני הארומה בקהיר הוא אירוע משעמם מאוד. ובכן, אלא אם כן אתה מתלהב מארומתרפיה, ואתה יודע בדיוק מה אתה צריך ולמה אתה צריך לקנות אותו. מכיוון שאחרי שטעמו את הארומה העשירית הראש מתחיל להסתובב, האף כבר לא מבדיל דבר, ואתם רק רוצים לחייך בטיפשות. ואז תיירים מחייכים עם עיניים בוערות קונים אנלוגים של שאנלים צרפתיים או מופלאים «ויאגרה» על שפשוף למקומות סיבתיים.
העיר בקהיר. סלון ארומתרפי.
מפעל פפירוס אינו מפעל כלל, אלא חנות בה מוצגת כמות מופרזת של פפירוס די צבעוני להפליא, ואיפה על קצה המזלג הם מסבירים כיצד מפיות אלה משיגות.
העיר בקהיר. מפעל פפירוס.
לפני שיצאנו מהעיר המזרחית המפוארת של קהיר, ראינו את גופת הסוס בביוב. אז קהיר נפרדה לשלום. ואז צללנו לתנומה מתוקה מתחת לנדנדה המדודה של האוטובוס.
כמה תמונות נוספות של קהיר בפוסט נפרד: תמונה מקהיר - מבחר קטן של נופים מהאוטובוס. גם מקום מעניין הר משה במצרים, שם הצלחנו לטפס לילה אחד.
