האמונה הנחרצת שצריך לטפס על הר מוזס התעוררה במוסקבה, לדלל חופשות חוף במעקב פעיל, כביכול. חבל, כמובן, שבלי לבלות את הלילה באוהל, אלא מקום של כוח, צליינים מגיעים לכאן מכל העולם. הר מוזס ממוקם במצרים, בחצי האי סיני, 130 ק"מ מהעיר שארם אל שייח, בו התמקמנו.
על פי האגדה, בהר משה, או כפי שהוא מכונה גם הר סיני, קיבל משה את הלוחות היקרים, ולגבר אדם שעלה על ההר הזה ופגש עם שחר, כל החטאים נסלחים.
מסיבות אלה עשינו טיול להר משה. המחיר קטן - 30 דולר. אפשר היה לנסוע לשם בעצמך, אבל לא רצית להתעתע. אגב, בדרכנו בדקנו ויזות מצריות מספר פעמים, אז קחו את הדרכונים שלכם.
הר משה במצרים
הגענו לרגלי הר משה בשעה 2 בבוקר. רק כדי להגיע לשחר ממש. במדריכים קיבלנו בדואי רב לשוני. שטויות, אבל הוא דיבר 3-4 שפות. זה חודש באפריל והיה חם יחסית, בערך 15 מעלות, ז'קט רצוי, ואפילו אז קרוב יותר לפסגה. אז מדריך המלון (מפגאסוס מי) ניפח אותנו, מפחיד אותנו כמעט בשלג.
גובהו של הר מוזס הוא 2300 מ 'מעל פני הים. אתה צריך ללכת הרבה פחות, 700 מטר גובה, ואורך 5 ק"מ. העלייה אורכת כ -2.5 שעות. המרד האחרון הוא 800 מדרגות עד לראשו, שם ממוקמים מרפסת התצפית ושרידי קפלת השילוש הקדוש. הדרך כולה אינה קשה, אם כי עבור אלה הרחוקים מאוד מחינוך גופני זה יכול להיות קשה, אך יש עצירות בהן תוכלו להירגע. החלק העיקרי של הכביש עשוי באופן מלאכותי והוא שביל רחב ושטוח יחסית עם שיפוע. ברור שלמשה היה קשה יותר לטפס למעלה. בסך הכל, כל הטיול להר משה במצרים אורך יום עם אוטובוס, בתנאי שנסעתם משארם.
אם לאורך הדרך תוצע לך «גָמָל», אתה יודע - זה גמל, כלומר גמל, לא מייד הגעתי בזה. בשיחה עם המדריך שלנו, נודע לנו שגמל אינו באמת גמל, אלא דרומדר (אחרת גמל חד-חיבוק), שכולו חכם ומתאים יותר, ואכן חיה סופר-דופר. זה פשוט שאף אחד לא יודע עליהם, ולכן הם נקראים פשוט גמלים. פשוטו כמשמעו תמורת 15-20 דולר, או כיצד תתמקח, אתה יכול לרכוב על דבשת אחת למדרגות, ושם כבר קצת לראש הר משה וחוסר חטא. מעניין רק כיצד משרד השמים רואה בהישג כזה. ובכל זאת, אתה צריך לעשות משהו כדי להשיג משהו.
כל הטיפוס להר של משה במצרים מתרחש בחושך, אתה לא יכול לראות אותו, אתה יכול להתפעל מנופי ההר רק בדרך חזרה. אבל כל הדרך שאתה יכול «תהנה» ניחוחות טבעיים הנובעים מגמלים דרומדרריים. בראש הר משה מתאסף קהל של אנשים לקראת השחר. קשה לכולם להתאים, אז צריך לטפס כמעט אל הקפלה. הרוח כאן מצמררת, טוב שמעילי חורף ממוסקבה איתך.
הר משה (הר סיני). כולם מחכים לזריחה.
על הר משה. לפני הזריחה.
כעבור זמן מה מופיע הדיסק הסולארי והקהל, חסר היפותטיות בחטא, ומצלם מיליון תמונות מהזריחה הבאה, מתחיל לזרום בהדרגה. חלקם ממשיכים להתפלל, קבוצת סינית בסביבה שרה תחת סמכותם. קצת יותר נמוך, האנשים עם גלימות לבנות מבצעים טקסים. כֵּיף. הסינים, אגב, שרו יפה, בצורה מלודיסטית.
הר משה (הר סיני). שַׁחַר.
הר משה (הר סיני). חברים מווטוק שרים.
אנו פוגשים את השחר בהר משה לאחר עליית לילה
הירידה מהר משה הייתה קלה. עם זאת קל יותר לרדת. רק רציתי לישון נורא, כי בסך הכל 24 שעות אני עומד (כולל הזמן שלפני הסיור, אבל לא הלכנו לישון במיוחד לפני זה).
ירידה מהר הר משה. 800 מדרגות.
ההרים מרשימים בחוסר החיים שלהם, בלי צמחייה כלשהי: אבנים וחול, חול ואבנים. זכור שאני בפנים הרי אלטאי מקונן על ידי מספר עצים קטן, כך בהשוואה להרי סיני, אלטאי הוא רק ג'ונגל.
הר משה במצרים
סביבתו של הר משה.
סביבתו של הר משה.
הר משה. בדואי צעיר והדרום דרדר שלו.
הר משה. תהלוכת גמל.
מנזר סנט קתרין והכיפה הבוערת
התוכנית כללה גם ביקור במנזר סנט קתרין. זה מקום מיוחד, כמה דתות משולבות כאן בשלווה, יש כנסיה רוסית ומסגד. אתה יכול לשים נרות, להסתכל במחסן של שרידי הנזירים, לראות באר שנחפרה על ידי מוזס, ומודרניזציה על ידי נפוליאון.
מנזר סנט קתרין.
בתוך המנזר נמצא שיח ידוע ומרופט מעט של חופה בלתי ניתנת למחיקה, בת כמה אלפי שנים. השיח הבלתי ניתן להחלפה אינו שיח בוער, מהלהבה שאליה פנה אלוהים אל משה. הוא גם מיוחד בכך שהוא לא משתרש בשום מקום, הניסיונות להשתיל אותו לא צלחו. סמוך לשיח החופה הבוערת, אתה יכול לשים פתק עם הרצון לקיר. אין לגעת בזה בתיאוריה, מדריכים נשמעים על תיירים רשלניים הנוגעים במקדש הזה.
בוש החופה הבוערת. מנזר סנט קתרין.
מרוצים ומאושרים, ואפילו הוזנו (ארוחת הבוקר במסעדה כלולה במחיר הסיור), חזרנו אליו שארם אל שייח. המיניבוס כבר לא נראה נוח כמו אתמול, בגלל הישבן הקצר לא היה מציאותי לישון. בכל סיבוב, ראשי הישנוני שאף להשאיר שקע בגוף המכונית או לשבור את הכוס. ככל הנראה, היקום החליט שהאבולוציה אינה מספיקה, וצריך לתקן משהו אחר בראש עצמו.
