שלום! לעיתים רחוקות אני כותב פוסטים בנושא תאריכי סיכום שונים, למשל, על כך שהבלוג מלאו לו חצי שנה וכעת יש לנו אינדיקטורים כאלה, או שהחודש הזה התחלתי להרוויח כמה אלפים נוספים וכן הלאה. אני יודע שחלק מהבלוגרים עושים זאת באופן קבוע, אבל אני באמת עצלן מכדי לעשות זאת, אם כי בפוסטים כאלה ניתן היה לצפות בדינמיקה של כיוון זה או אחר. אבל התאריך של ה -1 במרץ, למרות שהוא בכלל לא עגול, החלטתי השנה לא לעקוף, אחרי הכל, 3 שנים מחוץ למשרד. אגב, אם זה יעבור בקצב כזה ואשחרר כמה פוסטים בשנה במועד, אז בעוד כעשר שנים אוכל לסקר את כל תחומי חיינו.
היה צריך לשחרר את הפוסט מוקדם יותר, אבל בקשר לאירועים האחרונים הצלחתי לסיים אותו רק עכשיו. אז, בתור התחלה, קישורים לפוסטים שונים המוקדשים לתוצאות שונות הקשורות לבלוג ולחיים שלנו. אולי מישהו יעניין להתחקות אחר היבטים מסוימים.
2010
בלוג הנסיעות בן חצי שנה. סיכום
רק אנחנו. ואיך יהיה שינוי
לבד לטורקיה - 1,500 קילומטרים ותמונות. מַסלוּל
נסיעות עצמאיות באירופה - מסלול
איך התכוננו לחורף הראשון בתאילנד
2011
בלוג נסיעות - אנחנו בני שנה
רשמים של מוסקבה אחרי החורף בתאילנד
רצועות אחיזה וסימני משנה של שנה וחצי
התוכנית הטובה ביותר לשותפות נסיעות וסטריפים פיננסיים בחודשים האחרונים
אנו משתתפים בשלב הראשון של הפרויקט «רוסיה בעוד 365 יום»
2012
1 + 1 = 3 או שבעולם יש יותר לז'צ'ניקוב לאחד
מוסקבה, עולם החרשים, מסע לחיים חדשים ושאלה לקוראים
מראות אזור מוסקבה - אנו בוחנים את שודדי הארץ שלנו ואת תוכנית הנסיעות שלנו לקראת הקיץ והסתיו
תזיין את תאילנד, נוסע להונג קונג ומקאו
רשמים ממוסקבה ומסקנות מועילות לאחר פרידה מהמשפחה
דווח על טיול עם קבוצה לצפון תאילנד - 2000 ק"מ בעשרה ימים
שנה קשה בטירוף 2012 - גילויים ותוצאות
2013
בלוג נסיעות פינסטריפ סתיו 2012 - הכל אמיתי!
אנחנו לא אבודים, פשוט הסתתרנו 🙂
תוכן המאמר
3 שנים ללא עבודה
אז מה התאריך המופלא של ה -1 במרץ? אני אומר לך. זה היום הרשמי הראשון שלי שלא עבד. איפשהו באמצע פברואר 2010 נאמר לי שהם מקצצים, ומה -1 במרץ הייתי חופשי לחלוטין. נכון, לפי ספר העבודה, הייתי חופשי הרבה זמן, הם עדיין לא עיצבו אותי בדרך רגילה במשך שנתיים, אבל זה לא חשוב. אני לא ממש מצפה לפנסיה..
ובתאריך זה, יש פרדוקס קטן שהבלוג הזה הופיע ב- 15 בינואר 2010, כלומר חודשים ספורים לפני הפיטורים. הייתי כישיר, כידוע, וכנראה, מתכונן באופן מודע לאירוע הזה. ולמעשה, מועד הפיטורין חשוב לא פחות ממועד לידתו של הבלוג. אבל מכיוון שהם אינם תואמים, יהיה זה יותר מדי לכתוב על כל אחד מהם, לא יכולתי לבחור במשך שלוש שנים.
זה מצחיק, אני חי 3 שנים בלי עבודה, אך יחד עם זאת אני עובד הרבה יותר ממה שעשיתי במשרד. לפני הבלוג מעולם לא דמיינתי שאוכל לעשות דבר אחד כל כך הרבה זמן שזה לא יפריע לי. יש כנראה גבול, אך עד כה הוא טרם הגיע. לפעמים אני פשוט לא יכול להימשך מהעבודה שלי באוזניים. ויגור, זו הסיבה היחידה שבגללה אני חושב לשנות את הפורמט כעת..
פעם לא לקחתי איתי מחשב נייד וכתבתי הכל במחברת
זו לא רכבת, זה מוטל
עבודות שדה טובות כשאין יתושים
אפילו ברכב אתה יכול לעבוד אם יש מהפך ואינטרנט
אני עובד על מרפסת בית בפוקט.
ולפעמים זה עובד ככה בבית.
עבודה = מנוחה
עם זאת, אם נניח בצד את הבעיות האישיות שלנו, אני רוצה לספר לכם לאילו מסקנות מעניינות הגעתי ביחס לעבודה. או שיהיה נכון עוד יותר לומר, לא למסקנות, אלא לאיזה מתכונת עבודה. וזה מורכב בעובדה שאין לי עבודה ולא מנוחה 🙂
ברצינות, אני לא יכול להבחין ביניהם. כשאני יושבת ליד המחשב אני סוג של עבודה, אבל כמעט ולא נמאס לי, אם כי בתיאוריה אנשים מתעייפים מהעבודה. אני זוכר איך רציתי לסיים את יום העבודה שלי שהיה משעמם כדי לחזור הביתה, לאכול ארוחת ערב ולראות סרט. עכשיו אין לי כמעט זמן לסרטים. אני מעדיף לשבת, לכתוב מאמר אחר או לענות על שאלות בתגובות. ומה קורה אם הפסקתי להתעייף, כמו פעם, אני לא נמשך למנוחה, כשנחתי פעם, אז מה זה, עבודה או מנוחה? או לא?
עדיין לא מצאתי את התשובה ... כן, כמובן, אני רוצה לפעמים לשנות פעילויות, אבל לא בכל ערב ביום חול. וסוף השבוע שחיכיתי כל כך ביראת כבוד לכל שבוע העבודה, עכשיו אני גם לא צריך. שינוי הפעילות הטוב ביותר הוא לנסוע למשך חודש לתאילנד, ולנסוע סביבו באיסוף חומרים למאמרים רגילים. ונסיעה כזו היא, עבודה או פנאי? גם לא ברור בכלל.
בגלל אי הדיוקים האלה, אני בדרך כלל נכנס לסטה של שאלות בנושא איך אני נרגע. אחרי הכל, אני לא מתעייף באמת, אין לי ממה לנוח. וגם שאלות קצת מפתיעות, נהפוך הוא, האם נמאס לי לנוח. למרות שאני כל הזמן בעבודה, אפילו כשנוסעים. כתוצאה מכך, יש אנשים שלא מבינים למה אני יושב ליד המחשב כל היום, מרוויח כסף לא גדול במיוחד, אחרים, להפך, חושבים שאני סתם עושה את מה שאני יורק על התקרה. אבל באופן עקרוני לא אכפת לי. אגב, כתבתי פעם ופרשתי סקיצה קצרה על מה שיש יום העבודה של הבלוגר.
פורמט נהדר, אבל צריך לשנות משהו
אני לא רוצה לומר בשום דרך שזה צריך להיות כך וכל כך צודק. יכול להיות שבמצב זה אבידה יעילות מסוימת בחלוקת הזמן או משהו אחר. זה פשוט שיש לי, וזה לא קרה בכוונה. אולי בגלל שמעולם לא רציתי לעבוד במובן הקלאסי, אבל רציתי לעשות בראש ובראשונה את הדבר האהוב עלי, כדי שזה יביא כסף. למעשה לא הייתי צריך יותר.
אבל החיים עוברים את מסלולם, הנסיבות משתנות, ועכשיו אתה רוצה שלא תרצה לחשוב על שינוי הפורמט. אני צריך איכשהו ללמוד לעשות את מה שאני עושה באותה התענוג, אבל הרבה יותר מהר, כך שיהיה יותר זמן לבני, ורצוי עם עלייה ברווחים. מנקודת המבט של העולם הרגיל, הדרך האידיאלית היא סוג של עבודה ששולמה היטב ולוקח מעט זמן. אולי אם היה לי את זה מייד, אז לא הייתי מסרב לזה זמן מה, כי כל פעולה שמטרתה אך ורק להרוויח כסף מוצצת אותי מייד. עם זאת, ככלל, הם הולכים לעבודה כזו במשך שנים, או בהתחלה הכל איכשהו מסודר בראש איכשהו, וזו לא עבודה, אלא הכנסה מהעסק שלהם. (יש לי חברים שבעוד שעתיים ביום הופכים מיליונים).
אז השאלה פתוחה, אני מקווה שניתן יהיה לפתור אותה בדרך זו או אחרת. ואז הציעו לי את האפשרות עם עמיתים לעבודה, להקצות, נגיד, 5 שעות רק לעבודה וללא הסחת דעת לעניינים אחרים, בתוספת אווירת עבודה וכל זה. ואני אפילו חושב לנסות משהו ברוח הזו, אבל עד כה הכל מסובך מהעובדה שאשתי רגילה לזה, שאני תמיד בכנפיים. וגם בעובדה שלא ראיתי אפשרויות כאלה כדי שאפשר יהיה להתעסק רק חודש בלי שום התחייבויות, כי התוכניות שלנו כל כך משתנות, אנחנו שם, אז אנחנו כאן.
נכון, אני לא יודע אם עמיתים לעבודה תואמים לבלוגים. רק תן לי את הרצון, אני אעלם לאורך ימים. וכלכלית שלא לומר שזה ישפיע איכשהו, רק אם בטווח הרחוק. באופן כללי, בעוד כמה מחשבות 🙂
סיכום בקצרה
חיים
הכל טוב, ולולא הנסיבות, אז מה עוד יכולת לבקש, כמעט כל היעדים של 2010 הושגו. וכשגור מחייך, אז הכל מגניב!
הבלוג
מבקר 4000 מבקרים ביום. אינדיקטורים של Tweet200 / PR3, אך אף אחד מהם לא הפך לחשוב, מכיוון שהפסקתי למכור קישורים. יש כבר בערך 15 אלף תגובות.
לְמַמֵן
באופן עקרוני, המידע בבלוג הכל כאן: בלוג נסיעות פינסטריפ סתיו 2012 - הכל אמיתי!. וכמו שאמרתי רווחים אפיזודיים אחרים, עכשיו אני לא לוקח בחשבון.
מקום
הם קשורים למוסקבה, אך איננו מאבדים תקווה לעזוב, אם לא בעתיד הקרוב, אז בהמשך. למעשה זהו ההיבט העמום ביותר בחיינו. אבל כל יכולת חיזוי טומנת בחובה סוד והרפתקה מסוימת 🙂
