לימה - בירת פרו
מצד אחד, בירת פרו אינה המקום הטוב ביותר עבור התיירים להירגע, מכיוון שכאן היא הייתה יכולה, מכוניות ומיליוני אנשים, מצד שני, המרכז ההיסטורי של לימה מוגן על ידי אונסק"ו, כלול ברשימות המפורסמות של אתרי מורשת תרבות עולמית וכל תייר סקרן מחפש את שלו עיניים לראות אותו.
טיול לתולדות הבירה
החודש ושנת היווסדה של בירתה הרשמית העתידית של מדינה עצמאית, ינואר 1535, כמו גם התושב הראשון שלה, פרנסיסקו פיזארו, ידועים. מאחז הוקם בהנהגתו של הכובש הספרדי הזה, מכאן הגיע הכיבוש הנוסף לשטחים פרואיים.
חמש שנים אחר כך העיר רכשה את מעמד העיר העיקרית של הרשויות הקולוניאליות, תוך שהיא קיבלה חבורת מחמאות, כמו «עיר נאמנה, מענגת, יפה». אגב, לימה היה שם לא רשמי נוסף - עיר המלכים, מכיוון שכארבעים סגן מלכים הצליחו להיות בשלטון.
מאז שנת 1821 הפכה העיר לבירת מדינה עצמאית, החלה להתפתח במהירות, והגדילה באופן אקספוננציאלי את מספר התושבים והשטח.
סיפורי לימה הישנה
ההליכה בעיר העתיקה מתחילה בכיכר המרכזית, במרכזה יש אנדרטה למייסד ומזרקה עתיקה, שכל מטרופולין גאה בה. המזרקה הזו היא שנשארה לרוב בתצלום של מטיילים ואורחים. בכיכר המרכזית נמצאים: סמל לעצמאות - בניין העירייה; ארמון נשיאותי; הקתדרלה הראשית של העיר.
תיירים רבים חולמים להיכנס למתחם האדריכלי של הארמון לראות ריהוט מפואר, מראות מגולפות ויצירות מופת אמנותיות. מרפסות העץ המגולפות של הקתדרלה מפתה גם אורחי העיר..
תיירים בוחרים בכביש בעצמם את המסלול הלאה - רחובות קטנים מתפצלים מכל הכיוונים מהכיכר ומצביעים לצלול בהיסטוריה. יתרה מזאת, המונומנטים שייתקלו בהם בדרך שייכים לתור הזהב של האדריכלות הספרדית.
נשמת לימה היא קתדרלה שנחנכה לכבוד פרנציסקוס הקדוש, או ליתר דיוק, לא הקתדרלה עצמה, אלא השרידים המאוחסנים בה. כנסייה זו היא חלק מהמנזר בעל אותו שם. מבנים דתיים נמצאים בבירת פרו ובמקומות אחרים: תיירים מבקרים לעתים קרובות בכנסיית סנט אוגוסטין, בכנסיית פטרוס הקדוש ובכנסיית סנט מרסלו שנחשבת לאחת העתיקות בבירה.
אזורים אחרים בעיר המרכזית של פרו ראויים לתשומת לב לא פחות, ומשמרים את האווירה הייחודית של העיר העתיקה.