אז ההצבעה הסתיימה, אתם בעצמכם יכולים ראה תוצאות. אם לשפוט לפי ההרשמות שלא נרשמו בתגובות, התוסף לסקר עבד כראוי ומציג את מצב העניינים האמיתי. מישהו לא מסכים עם המצב הזה, מישהו מחשיב את הכובעים לא מספיק מפותחים, אבל התחרות היא תחרות. היו תנאים, לדבריהם, העבודה נעשתה, ואז הייתה הצבעה, אז הכל הוגן.
חבר'ה, תודה לכולם שהשתתפתם, גם למי שהכניס את הכובע וגם לאלה שהצביעו וכתבו את דעתם בתגובות! כדאי מאוד להסתכל בבלוג דרך עיניו של אדם אחר, להתווכח ולאמץ חוויה..
תוכן המאמר
אתה לא יכול לרצות את כולם
יש להבין שלא משנה מה הכובע מופיע בבלוג, לא ניתן יהיה לרצות את כולם, זה החוק. חוק שמשמעותו שכל בני האדם שונים זה מזה. המקסימום שניתן לעשות הוא לבחור משהו לפי הרוב. לכן אינך צריך לכתוב לאף אחד על טעם רע, או על משהו אחר, רק אם דעתך שונה מהרוב, זה רק אומר שדעתך שונה, לא יותר.
מדוגמא אישית לגבי התבנית הקודמת שכולם כביכול אהבו. אז, כששמתי את זה לפני שנתיים, וכשהחלפתי את התמונה בכובע לפני שנה, כמה פעמים אנשים כתבו לי בצורה אישית על איך שהמצב נעשה רע, חזור אחורה 🙂 בדיוק אז לא שאלתי בבלוג איך אני אוהב את זה אם יש לך תבנית חדשה, אבל פשוט שינית אותה, ומכאן האותיות בפברואר. אני בטוח ב 100% שאם הייתי עושה את אותו התפקיד «התבנית עודכנה», ואז בהערות הרבה יותר אנשים היו כותבים שהכל רע, כי לא כולם מחליטים לכתוב לראש הממשלה. אני מנסה להעביר את הרעיון שתמיד היו ויהיו כאלה שלא אוהבים את המראה של האתר, זה בלתי נמנע ונורמלי.
האם אני זקוק לעיצוב כלשהו
בהמשך אני רוצה לומר כמה מילים על הצורך הכללי בקישוטים מסוימים באתר. אני באופן אישי לוקח את זה בצורה די רגועה, כמו, למשל, לציור על הקיר, או לניקוי אוויר ברכב. הכל אותו דבר, המכונית גם נוהגת, הדירה היא אותה דירה עם חדר אחד, אבל יותר נעים לצפייה. וזה יותר נעים, קודם כל, לעצמך ולמכרים ולחברים שלך, שרואים גם את זה. בלוגים אינם פייסבוק עם אנשי קשר, לבלוגרים אין צוות פיתוח, אין מחלקת שיווק שמפקחת על האינטרסים של קהל היעד, כך שקל יותר להתייחס לכל דבר. במיוחד למי שהבלוג שלו מביא הכנסות, כי עדיף להתמקד בתוכן ולא בעטיפה. התוכן, ולא העיצוב, הוא זה שמבדיל בלוג מסוים מסוגו, שמתרגם הן לרווחים והן לצמיחת הקוראים. וכן, אם האתר אינו באגי ואינו מאט, למרות שיש לו את המאמרים הדרושים והשימושיים, אז זהו תנאי הכרחי ומספיק לקיומו. יש לי דוגמאות לנגד עיניי כאשר אתרים בתבניות דפוס מים חינמיות (לא יפים) התפתחו בצורה תלולה מאוד, ואילו אתרים סופר יפים נעלמו בשקט אל תוך השכחה. ואני עצמי גם שם לב שאם אני קורא מישהו זה בכלל לא נובע מהעיצוב או הכובע, אני אוהב את סגנון המצגת ומחברים של טקסטים / תמונות.
אתה צריך גם להבין שהבלוג הוא פרויקט של סופר, והמראה החזותי שלו אמור לחבב את המחבר עצמו, אחרת פשוט לא יהיה לו נוח לכתוב עליו. והבלוג אינו משאב מסחרי, בו המשתמשים שילמו עבור פונקציונליות מסוימת וזכות לדרוש מילוי התחייבויות. בלוגרים מנהלים את הבלוגים שלהם בפורמט שהם בתחילה אוהבים, כותבים על נושאים שמעניינים את עצמם והם מוצאים את הקוראים שלהם רק בגלל החזון המסוים שלהם לבלוג / עולם / חיים ובגלל לפעמים «רוע» טעם 🙂 יתר על כן, אם האינטרסים של כותב הבלוג ישתנו (שינוי נושאים, שינוי תבניות, שינוי עקרונות חיים), אז הקהל שלו ישתנה וזה גם תקין. ועכשיו כל בלוגר מחליט בעצמו אם לכתוב לו בנושא לא מעניין כבר למען הקהל / הרווחים, או לא לכתוב.
אני מדגיש שבלוגים הם פרויקטים של זכויות יוצרים, אחרת זה יהיה אותו דבר, כמו עותק פחמן. מספיק להסתכל על פורטלים או חוות תוכן, המידע שם עשוי ויכול להיות שימושי, אך בהחלט לא תקראו אותו כמו בלוג..
הזוכים
- סטניסלב בטוב), כובע 2.
- סבטלנה ז'וראוולאבה (http://aigolana.blogspot.ru), כובע 6.
- דמיטרי פוליאקוב, כובע 1.
נ.ב. המחשבות שלי על חלוקת הבלוג לשני חלקים, נסיעות לעומת אישי או מידע לעומת מנוחה, לא עוזבות אותי. אפילו הייתי אומר שהמחשבות והספקות האלה מייסרים אותי כבר חודש, אני רוצה שהכול יהיה יעיל, כדי שאוכל להרוויח כסף ולהפיק תועלת ולנפש. אבל לא איש עסקים אפילו פעם אחת, כך שקשה להחליט על משהו. באופן כללי, אם אחליט אז אצטרך לעשות שני כובעים, אני רק אדע למי לפנות אלי.
