בטח שמתם לב שלפעמים אני כותב בטור סגנון החיים שלי את מחשבותי בנושאים שונים שמעסיקים אותי, מכיוון שלא רק מסעות מעסיקים את דעתי. פוסט זה אינו יוצא מן הכלל 🙂 אחת השאלות האחרונות שרודפות אותי קשורה לשאלה האם ניתן להגדיר עשיית כסף כיעד העיקרי בחיים ועד כמה זה נכון, והאם כסף באמת נותן חופש, או להפך, ליצור חיבה ...
תוכן המאמר
הרוויחו או לא?
עם כניסתו של בלוג זה הופיעו שאלות חדשות בחיים. תמיד האמנתי שאחת המטרות החשובות בחיים היא למצוא את העסק שלך ולטבול את עצמך בו לחלוטין. זו מימוש עצמי של אדם באופן מקצועי.
ואם זה באמת עסק מועדף, אז הכסף יופיע במוקדם או במאוחר בכל דרך שהיא. לפיכך, מלכתחילה הוא החיפוש אחר עניין אמיתי ושיפור בו, ולא ניסיונות למכור / למכור מחדש ברווחיות או לבחור את המקצוע הכי בתשלום בזמננו..
יש תכנית הפוכה, כשרוב הזמן מוקדש לעבודה לא אהובה, אך רווחית, ורק בערבים ובסופי שבוע אפשר להקדיש לדברים שמביאים שמחה וסיפוק. למעשה זו הייתה האופציה שלי לפני שעזבתי את מקום עבודתי. אבל עכשיו אני בקושי יכול לדמיין איך זה ייקח לרוב היום (וגם שם חיים) להרוויח כסף, משמעות מרקנטילית לחלוטין של החיים מתבררת שלא מתאימה לאדם סביר.
בואו נשאיר את המצב כאשר היה צורך בכסף דחוף לטיפול, נקח את האפשרות הרגילה - ככלל, הכל מושקע בנוחות יומיומית בצורה של דברים סביבנו..
סגנון חיים חייב להרוויח כסף?
סגנון חיים חייב להרוויח כסף?
מסכים שהאפשרות האידיאלית היא שילוב של מימוש עצמי ורווחים מספיקים, או במילים אחרות, כאשר הפעילות האהובה עליך מתחילה להביא כמה שיותר נחוץ. אתה פשוט חי, עושה את העבודה שלך כל יום ומקבל שכר על כך.
כן, כמובן, יש צורך להתגבר על קשיים תקופתיים, ללמוד משהו, אבל זה ידוע במה אתה עושה את זה, ובסופו של דבר זה גם שמחה. למרות שחשבתי שפעם מעסק אהוב צריך «כל שנייה», כמה הייתי תמימה 🙂
אבל מה אם חלפו השנים, ויתרת המכירה / הכסף לא תתרחש? מעניין מאוד כיצד אנשים שונים מתנהגים במקרה זה. אכן, זה יכול לקרות מסיבות שונות, החל מהעובדה שמקצוע זה אינו משולם מספיק במדינה / עיר / עולם זו, וכלה בכך שפשוט יכולות וכישרונות אינם מספיקים מטבעם.
אף על פי שהסיפורים כיצד התפרסמו אמנים לאחר המוות, או רק בזכות האמרגן שלהם, מביאים לראש את חוסר השלמות של העולם הזה. הייתי רוצה במהלך החיים.
כסף כבר אינו אמצעי
חוסר השלמות של העולם הזה הוא שכסף עצמו חדל להיות מדד למשהו. אותה עבודה עולה אחרת, תלוי במיקום הגאוגרפי, היצע וביקוש, מותג, אך לא על העבודה עצמה. כלומר, כעת משתלם יותר להשקיע מאמצים על התחשבות בגורמים אלה ממש ולא על שיפור איכות המוצר או השירות, כעת מיליוני בתי ספר למכירות ושיווק הם טובים.
מבחינתי, פעם הייתה זו תגלית לא נעימה. הבנתי שאדם עם מקצוע בעל שכר נמוך פשוט ייאלץ לעזוב למדינה / עיר בה היא משולמת כראוי, או לחסל קיום אומלל בבית. או, כאופציה, להרוויח כסף נוסף לטובת הכסף, או אפילו הסבה מקצועית לחלוטין. ימין? נראה לי שלא. למעשה, המערכת גורמת לאנשים להרוויח כסף, ולא לעבוד.
מצד שני, אנו מקבלים את מה שמגיע לנו - גם אותם תנאים של המערכת, וגם החברה הקיימת מאוד שחיה בה. אני נוטה להאמין ששום דבר לא קורה סתם ככה ואנחנו עצמנו מושכים לעצמנו את כל הסיטואציות. למרות העוול לכאורה, קשה לדבר על האובייקטיביות המלאה שלו. זה עובדות מעובדות, אבל זה לא קרה תוך חמש דקות ולא בלי השתתפותנו.
חופש או אשליה אמיתיים?
כשחושבים על נושא זה עולה שאלה לא פחות מעניינת לגבי אופיו האשייתי של החופש שהכסף מספק. במבט ראשון, אכן, תוכלו לעשות הרבה עם הרבה כסף - תוכלו לטוס לכל מקום ולקנות כל מה שתרצו. אבל, אם מסתכלים יותר לעומק, מסתבר שאדם נקשר את עצמו ומתגאה בדברים כאלה, שבלעדיהם אבד משמעות החיים עבורו..
אחרי הכל, פעם שהייתם מורגלים בנוחיות, תצטרכו להקדיש כל הזמן מאמץ לתחזוקה. האם החופש מספק דרך להגדיל את היכולות שלך (לקרוא כסף) עם צורך הולך וגובר? מיהו חופשי יותר, אשר בדרך כלשהי זקוק למחלקת עסקים, אחרת הטיול לא יתקיים, או מי שמרגיש די בנוח בכלכלה? נזיר מעבד סלק בגינה או מנהל בכיר במכונית יוקרה?
עד כה, התשובה הברורה היחידה מבחינתי היא שכסף נותן רק אשליה, והחופש תלוי באדם מסוים, ללא קשר אם הוא נזיר או מנהל בכיר..
נדמה לי שאי אפשר בלי התפתחות עולמך הפנימי להיות חופשי באמת ולהבין היכן האיזון שלך הוא בין צרכים והזדמנויות, והקו בין חופש לאשליה, בהתחשב בכך שהמצב הכלכלי יכול להחמיר ברגע, ואף אחד לא יכול לקחת את העולם הפנימי.
נ.ב. אשמח אם תשתפו את מחשבותיכם בנושא זה. אין תמונה ברורה בראשי..
