חיים לבלוג או בלוג לכל החיים?
במשך זמן רב לא היו פוסטים בנושא שקשור לבלוגים ... אבל היום זה לא מעשי, אלא פוסט פילוסופי. אולי כותרת המאמר הזה מוזרה מאוד ולא מובנת עבור מישהו, אבל אתה יכול לנסות לנסח מחדש ולשאול בהקשר של הנושאים בבלוג שלנו, הקשורים בעיקר לנסיעות - אתה נוסע כי אתה בעצמך רוצה לנסוע לשם, או בגלל שאתה צריך לבלוג כתוב על זה? נושא השאלה יכול להיות כל למעשה, הכל תלוי מי כותב מה. שם מסתיימת העבודה המועדפת עליך והעבודה מתחילה?
פעם, כשהתחלתי רק בלוג, הייתה לי השאלה הזו בראש ועניתי עליה בעצמי, בזה אחר זה. ולאחרונה, אדם אחד שאל אותי את זה, ועניתי בדרך אחרת לגמרי. הכל משתנה. עכשיו אנסה לספר על המחשבות שלי בנושא זה, ואשמח לשמוע את נקודת המבט שלך בתגובות. אני חושב שיהיה מעניין עבור בלוגרים פעילים לשער בנושא זה :)
חיי הבלוג
תוכן המאמר
מה הדבר האהוב?
אני זוכר, עוד לפני הבלוג, חיפשתי דבר אהוב שהייתי רוצה לעשות ושיביא לי כסף. ניסיתי דברים שונים, יצירתיים ולא מאוד, אבל לא הצלחתי למצוא שום דבר. עד שהבנתי שידעתי כבר מה זה מזמן, פשוט לא יכולתי להודות בזה בפני עצמי. אחרי שעזבתי את המשרד הבנתי בבירור שאני רוצה לנסוע. באותה תקופה הבלוג היה בן כמה חודשים בלבד ולא היה לי מושג מה אעשה עם זה ומה אכתוב על זה, אני בדרך כלל שותק על זה, גם לא ידעתי כלום על זה ולא יצרתי קשר הראש שלי, איך אוכל ללכת לאנשהו ולקבל תשלום על זה. אתה יכול לקרוא על, איך להתחיל לבלוג - -, איך להרוויח כסף בבלוג - -, והמאמרים האחרים שלי בנושא זה.
ואז איכשהו הכל התאגד לתמונה יחידה, נסיעות, כתיבת מאמרים וצילום נפגשו. וכל עוד לא ניסיתי לשתף את הכל, אני מבין שזה בצרור כזה שזה הדבר החביב עלי. לא בא לי לעשות אחד בלי השני. כמובן שכעת יש לנו עוד הרבה נושאים בבלוג ויש עוד המון מחשבות על ההתפתחות של אזורים מסוימים, אך עד כה זה המידע שנאסף לאורך השנים שמביא לנו כסף.
כמה שאלות
נשאלת השאלה הראשונה: האם אלך לשם, עליו לא אכתוב?
תשובה: סביר להניח שלא, אני לא אלך. אבל זה אמור להיות כך, אם אני לא מעוניין לכתוב על זה, אז גם לא מעניין אותי לנסוע לשם. זה הגיוני.
השאלה השנייה היא גם הגיונית: האם אני אלך לאנשהו לטובת הבלוג, כלומר למקום שאני צריך לכתוב עליו, אבל אני לא רוצה ללכת?
תשובה: בדרכים שונות. כאן אני מציע להפסיק ביתר פירוט.
ממהרים בכל שנייה
הטעות הראשונית שלי במציאת הדבר החביב עלי הייתה שחיפשתי משהו ממנו «ממהרים כל שנייה». דבר אהוב, אז זה אמור לדחוף :) אבל זה לא קורה, לפחות בשבילי. במוקדם או במאוחר, הכל הופך להיות מטלה אם אתה עושה הרבה מזה, לא משנה כמה אתה אוהב את הפעולה הזו. לָכֵן «ממהרים כל שנייה» קורה רק בתקופות ראשונות או רק. אני לא יכול לומר שכבר נמאס לי לכתוב או לנסוע, אבל אני רוצה לעשות הפסקות, גם אם לעתים רחוקות. ואתה צריך גם לעשות משהו שנראה שהוא לא כל כך נחמד. דבר אחד לכתוב במהירות פוסט על ההתרשמות שלך, דבר נוסף הוא לאסוף מידע בפורומים ובלוגים במשך מספר ימים, כך שניתן יהיה לבנות אותו במאמר כיצד להגיע לאנשהו. כמו כן, אנו זקוקים לטיולים לאותם מקומות שהם בדיוק «צריך ל» תאר בבלוג כי אנשים שואלים על זה.
אז מבחינתי זה מצב נורמלי לחלוטין, כאשר באופן כללי כל הפעילות מביאה סיפוק, אבל יש רגעים הקשורים אליו «צריך ל». אני באופן אישי לא מצאתי משהו טוב יותר מהיחס הזה. כמו כן, לפעילותי יש תכונה אחת - אין לי עבודה ושקט. יתר על כן, אני גם לא רואה טיולים כהרפיה, זה חלק בלתי נפרד מהפעילות שלי. אבל יש לזה גם חסרונות. דיברנו על כך ביתר פירוט במאמר - 3 שנים ללא עבודה וללא מנוחה.
הבלוג הוא מניע טוב
באופן כללי, אני מטבעי אוהד לחיות בו «אזור נוחות», כאשר הכל ברור, מותאם ואין צורך בפיתוח נוסף. לכן, בכל מקרה, אני צריך כמה גורמים שיגרמו לי לעשות משהו ולצאת מהחור. ובלוג זה דבר נהדר לזה! הוא הבטיח בפומבי, עשה זאת בחביבות :) אולי לא הדרך הבטוחה ביותר להניע, אבל זה עובד. בנוסף, אני כותב לעתים קרובות מאמרים לפי בקשה. כלומר, אם לא פעם נשאלת אותי שאלה, אז אני מבין שהגיע הזמן לכתוב על זה, כאילו לא רציתי. או אולי הם מתבקשים ישירות לכתוב פוסט בנושא מסוים, ולהוסיף את הבלוג למידע.
באופן כללי, בלוג הוא כמו יומן או יומן אישי בו אתה רשום מה אתה רוצה לעשות או מה שכבר עשית. זה מעורר ומעודד פעולות, מסייע לניתוח ומבקש מחשבות (כאשר אנשים אחרים כותבים את דעותיהם). ותמיד תוכלו לחזור שנה אחורה ולראות מה קרה אז, להשוות אם יש התקדמות.
וגם אשתי ואני מנסים להתכתב עם מה שאנחנו כותבים, אנו שואלים את עצמנו קו התנהגות או סוג כלשהו של תו חיובי, אם כי אנשים כבר רואים בנו ככאלה בהתחלה. אך במציאות אנו רק חותרים לכך, אנו מיישמים זאת בתהליך. נכון או לא נכון, אבל הבלוג והמודעות לאיך שהם רואים אותנו נותנים לנו דחיפה, בעיטה בתחת, נותנים לנו תאוצה מבחינת כמה פעולות. אנו קובעים את הרף ומושיט יד אליו, בין אם זה מסע כשאתה מתנתק ממקום חם ונוח ומושך את עצמך החוצה, או שאתה כותב פוסט חיובי כאשר, למרות מצב רוח רע, אתה מבין שהגיע הזמן להפסיק בדחיפות לדחוף ואתה צריך לכתוב משהו אז חיובי. אני חושב שלבלוגרים רבים יש משהו דומה..
אתה יכול לומר שזה לא אמיתי, אז זה לא בסדר, וכן הלאה. ואולי זה היה כך אלמלא אחד בלבד. לאחר שתגמיש את עצמך, עשה משהו, אפילו תן «למען הבלוג» עדיין לשמוח שיכולתם, אל תצטערו על שום דבר. בכנות, אני לא יודע איך נתמודד עם הבעיות שלנו, אם לא לבלוג הזה ולתמיכה של הקוראים שלנו.