עיכוב טיסה למשך 9 שעות ולינה במלון יוקרתי. טיול עמוק בברך במים. חצי מרתון בסוצ'י. רשמים של תייר ממוסקבה. ככה נסעתי לרוסיה.
ובכן, אם כן, אני ממשיך לכתוב בבלוג אחרי הפסקה. למרות שלמעשה לא הייתה הפסקה, פרסומי מידע על תאילנד ממשיכים להתפרסם ללא הרף, אני פשוט לא נותן להם להפיץ את העדכון הכללי ואת הדוא"ל הכללי, מכיוון שהם נושאים רק ערך מידע מייד לפני הנסיעה. לדוגמה, במהלך החודש האחרון תוארו כל חופי פנגן, אין זה סביר שתרצה לקבל התראות על כל פרסום כזה. או שאני טועה?
מוסקבה וסוצ'י
ראשית, אספר לך במהירות כיצד נסעתי למוסקבה וסוצ'י ביוני-יולי. ליתר דיוק, ביקור ברוסיה עצמה היה נפוץ למדי. מוסקבה, כפי שהיא עמדה, שווה את זה. גם שטח קרסנודאר לא הלך לשום מקום. קוראים קבועים יודעים שלא מעט זמן כבר רציתי להשאיר את מוסקבה לעיר קטנה ורגועה יותר ועכשיו, למעשה, אני גר בעיר כזו (אנחנו מדברים על חיפה בישראל). ואם קודם כתבתי את התרשמותי ממוסקבה בסבירות גבוהה יותר בפורמט שלילי, או חיובי מעונה, אז עכשיו זה באמת חיובי מוצק. עד כדי כך שלא אכפת לי להגיע למוסקבה לכמה שבועות.
היה ברור מאוד שהצלחתי להרגיש את הרגע שמאוד מגניב להיות תייר במוסקבה. כלומר, כאשר יש לך חופש פעולה מוחלט ולמעשה אינך נדרש להיות במוסקבה, איש אינו שבוי בו. הוא הגיע מרצונו החופשי ועזב מיד, עייף ממנו (למעשה, איך השלמתי את התיק, אבל במקרה שלי זה אותו דבר). לכן שמחתי מאוד להיות במוסקבה, לפגוש חברים, ללכת לבתי קפה ולחדר כושר יחד.
אגב, מרכז מוסקבה היא שיחה נפרדת, אחרי הכל, היא נראית טוב בקיץ, נחמד לטייל, והמפעלים מלאים מעניינים. יש הבדל גדול: לגור בבוטובו מעבר למקד ולא ללכת לשום מקום, מכיוון שאתה עובד בבית, או מבקר במרכז הבירה כל יום (ולא לעבודה). אתה יכול לראות בכך פריצת חיים, להסתכל על העיר שלך דרך עיניו של תייר. וכנראה שבחיים אחרים הייתי עוברת מבוטובו למרכז.
חטיפים נהדרים לספורט
מטרה נוספת של הטיול שלי (מהנה יותר מהדברים) היא טיול של 4 ימים לשסע פלססקאיה, עמק נהר התאב שליד Gelendzhik. הקמפיין התקיים, אך בגלל גשמים עזים ארך רק יום. נאלצתי להתכרבל בדחיפות ולצאת מההרים בחזרה לציוויליזציה, להירטב לחלוטין והלכתי מספר שעות עד עמוק במים לאורך תעלת הנהר. תלאות אלה הן ככל הנראה הרושם העז ביותר של הקיץ הנוכחי. ובכל זאת, אני אוהב טיולי טרקים קטנים, ואותם אני מתגעגע למסעותיי.
בנוסף לטיולים רגלים, הוא שוב עמד על קמפינגים. גן העדן האורן ו דביבון. זו כבר הופכת למסורת טובה להתקשר לשם לכמה ימים פעם בשנה. מאז שהייתי עם חברי המוסיקאים הבאנו איתנו משולבת ברכב ונתנו קונצרט קטן באתר הקייטנה.
תחילת הקמפיין
אז ככה עבר רוב הטיול.
רטוב לגמרי אבל מרוצה מאוד
אני אוהבת את חיי הקמפינג
איפה עוד לשתות נפשית תה ולשרוף מדורה
קונצרט בטבע
אני מגיע לקמפינג לטובת האורנים והנוף לים
בסוצ'י קפצתי גם 3 ימים, או ליתר דיוק לאדלר, שם כנראה קיבלתי השראה מאווירת הספורט, וערב אחד רצתי את חצי המרתון הראשון שלי (טוב, כמעט 20.4 ק"מ). לא, לא במסגרת מירוץ כללי ומאורגן, אלא סתם כך. רציתי לבדוק אם אוכל. מי לא יודע, בחצי השנה האחרונה אני רץ מעת לעת לשמור על עצמי בכושר.
אבל סוצ'י עצמו לא הכניס משהו הפעם, מהמילה בכלל. זו הייתה הפתעה עבורי. בנוסף, משהו שחשבתי שאני עדיין לא לגמרי מבין את הקטגוריה של האנשים שמגיעים לכאן לחופשות חוף. כמוני לטבע ולהרים, בקמפינג, ממניעים נוסטלגיים, כן. אבל לנסוע לשם אך ורק לחופשה קלאסית? אין באמת חופים חוליים, מלונות באדלר בין 3000-5000 רובל ליום הם דבר נורמלי. בספק אחרי הכל.
למרות שזה אולי נובע במקרה שלי מהעובדה שאני מבקר בחוף הים השחור מדי שנה ופשוט מתעייף, אני רוצה משהו חדש. ובעוד בקרב הרבה בלוגרי נסיעות ישנה מגמה הפוכה מסוימת - כולם מיהרו לטייל ברחבי רוסיה, סוף סוף רציתי לטייל ברחבי העולם. ואז כל תאילנד וסוצ'י, כמה שיותר כבר 🙂
נוף מדירה שכורה באדלר וחצי המרתון שלי
גיליתי חוף חדש בגבול אבחזיה ורוסיה
Krasnaya Polyana עדיין יפה
משוב חיובי ושלילי על Ural Airlines
לראשונה בחיי טסתי את חברת אוראל איירליינס במסלול תל אביב - מוסקבה. כמו חברת תקציב והכרטיסים שלה בדרך כלל זולים יותר מאיירופלוט אי אל על. הקלד נשמר. באופן עקרוני זה נכון, לקחתי כרטיסים ל- 7 אלף רובל לכיוון אחד במקום 10-11 אלף. ובכן, ובאופן ספציפי מתל אביב הוא טס בימי חמישי וראשון, ומכיוון שקניתי כרטיס כמה ימים לפני היציאה, ואז ביום חמישי לא היו לי אפשרויות אחרות.
כשהייתי בשערי חצי שעה לפני היציאה, גיליתי שהמטוס התעכב. כשעתיים לא הייתה תחושה של מידע כשאמרו שהיציאה תהיה כבר בעוד 9 שעות. 9, קארל! כבר עמדתי בפני עיכוב טיסה, אני יודע על אוכל, על בילוי בלילה וכו ', אבל בדרך כלל העיכוב היה רק כמה שעות. המטוס היה אמור לטוס החוצה למחרת בבוקר.
קפה מסורתי בשדה התעופה
משיחותיהם של נוסעים אחרים נודע לי כי אורל איירליינס מבצעת באופן קבוע עיכובים. אני לא מבין רק, אם כולם לא אוהבים את זה וכל זה ממשיך בקביעות מעוררת קנאה, אז למה הם ממשיכים לטוס? עכברים בכו קפצו, אך המשיכו לאכול את הקקטוס? אם אתה רוצה לחסוך כסף, אז היה מוכן למצב כזה, בחירה מרצון, באמת. לבתי את זה לעצמי, ואם אני לא מוכן לעיכוב, אז לא אטוס אותם בפעם הבאה.
המעניין ביותר, התברר שהמטוס שלנו אפילו לא טס ממוסקבה משדה התעופה ז'וקובסקי. למשך דקה הטיסה נמשכת 4 שעות, מה שאומר שהעיכוב הזה היה ידוע די הרבה זמן. אבל חברת התעופה, נו, או מי שעושה את הכל שם, הגיעה כמעט למועד עזיבנו, במקום לדווח על איחור כבר בצ'ק-אין לטיסה (ויכול היה היה להיות מוקדם יותר). מכיוון שישראל היא מדינה קטנה, רבים פשוט היו חוזרים הביתה, ומישהו פשוט יעזוב את הבית אחר כך, צופה במידע על העיכוב ברשת.
עיכוב כה ארוך נבע מהעובדה ששדה התעופה בז'וקובסקי אינו עובד בלילה. כלומר, אם המטוס עוזב את ז'וקובסקי בערב ויש עיכוב, אז כולם יצטרכו לחכות עד הבוקר. הנה פח כזה.
בשדה התעופה בתל אביב לא היה נציג של חברת אוראל איירליינס, אדם הגיע מאירופלוט. אני לא יודע, במיוחד או למטרה שאינך יכול להראות לו כלום, מכיוון שהוא בדרך כלל עושה טובה, אשר פותרת בעיות שלא של חברת התעופה שלו. בכל מקרה, נציג ועובדי שדה התעופה סירבו למסור כל מסמך לפיו הטיסה תתעכב, או עלייה למטוס עם זמן חדש. בכלל לא. כאילו, החותמת בדרכון פירושה עיכוב מכיוון שאנו מגיעים למחרת. אולי מישהו הצליח לדפוק את זה, אבל אצלי אלה שדרשו נשלחו.
אך נותרו הדרישות החוקיות שנותרו. נלקחנו לבית מלון מפואר (כאן דיברתי עליו), שם הם האכילו והתיישבו בחדרים. ואתם יודעים, כמה חבל, המלון סופר, החדרים כבר דירות שני חדרים, מדוע העיכוב היה רק 9 שעות? הייתי מוכן לגור שם באופן מלא כמה ימים 🙂
אוכל במלון
סוויטת יוקרה
אבל בדיחות הן בדיחות, האמת מטופשת. מכיוון שדחינו אותנו לא מעט זמן בשדה התעופה, ואז לא התארגנה העברה נוספת מייד, היו לנו מקסימום שעתיים של שינה במלון, ולא יכולנו ללכת לישון. ולמען האמת, כשאתם צריכים לעבור ביקורת דרכונים מספר פעמים, סעו קדימה ואחורה באוטובוס, המתינו במקומות שונים, אז לא תהיו מרוצים ממלון כזה. אז זה נראה כמו 9 שעות, אך אין דרך לישון ולנוח. אולי אפילו יהיה קל יותר להישאר בשדה התעופה ובמטומטם פשוט לחכות ליציאה, כמו שעשו כמה אנשים. אבל, כמו שיהיה למזל, מסרתי את המטען מהטלפון והמחשב הנייד למטען, כך שלא יכולתי לעבוד או לצפות בסרט.
התביעות למלון הן בדרך כלל אפס. אני לא יודע מי צריך לקבל פרס על ביצוע ברור של חובות לשירותי שדה התעופה הישראלי או אורל איירליינס. מי יודע? מה יקרה באותה עיכוב במדינה אחרת או באותה מוסקבה? היה נותן מלון טוב או מתיישב על הצריפים?
ובכן, הטיסה עצמה הייתה בדרך כלל. אוכל בעלות נמוכה למינימום, כביכול, ומטוס עם מושבים מונחים על ברכיו. שום דבר מיוחד. ובכל זאת, אירופלוט, למרות מדיניות התמחור שלה, אני אוהבת אותה יותר. ואגב, שדה התעופה ז'וקובסקי הוא די מוזר, עיר קטנה, כמו אי שם במעיין הרוסי. רק מבחוץ הוא נראה מודרני בגלל חזית הזכוכית, ובפנים, כמו בהאנגרים למחסן, ללא חלונות ועם ציפוי פלסטיק על הקירות..
טיסה אוראל איירליינס, תל אביב - מוסקבה
האכלה בסיסית בלבד
באולם יש רק מסוע מזוודות, כנראה שיש מעט טיסות
שדה תעופה ז'וקובסקי בחוץ, שום דבר לא בסדר
ובכל זאת, יום אחד אכתוב בנפרד על שדה תעופה בן גוריון. כנראה היחיד שלא גורם לי להרגיש טוב, למרות שאני אוהב שדות תעופה. מכיוון שהוא במודע ובלתי מודע מקשר לא למסעות, אלא לאופן שבו שוב תלעגו ונחקרים. לא, אני מבין הכל, פיגועי טרור ומצב המלחמה המתמיד, אלא IMHO חזה. איך אחרת תיירים לא פחדו, אני לא יודע.
נ.ב. לכתוב פוסט על החיים בישראל? ואז במשך זמן רב לא כתב דבר בנושא זה.
