מבוכים של פריז
בסוף המאה העשירית, היה צורך להרחיב משמעותית את גבולות פריז ואת האבן שנכרתה לבניית בתים בדרך פתוחה הייתה חסרה מאוד. אז היו מחצבות תת קרקעיות בהן נחתכו לוחות אבן גיר. המוקשים הראשונים נפתחו מתחת לגני לוקסמבורג, ואז הכרייה התקדמה יותר וכעבור זמן קצר הצנועים של פריז קלטו את הרשת שלהם עם הרבה רחובות עיר ורחובות. הנזירים המשיכו בכרייה תת קרקעית, והתאימו קטקומבות לאגירת יין.
הצינוקים של פריז הם כיום רשת ענקית של מנהרות ומבוכים, על פי מקורות שונים, באורך של 187 עד 300 ק"מ. אבל הדבר המעניין ביותר הוא שכמעט שישה מיליון הרוגים קבורים במקומות האלה.
פצצת זמן
חפירת המוקשים הבלתי מבוקרת באזור תת-קרקעי כה גדול כמעט הובילה לאסון. כמה ממוצרי פריזיה היו בסכנת קריסה ולכן המלך לואי ה -16 הוציא צו על השליטה בפיתוח. הפיקוח הכללי קיים למעלה משתי מאות שנים ועדיין מבצע עבודה אדירה לחיזוק אדמת פריז. הנקודה העצובה היחידה היא שהמאבק המודרני עם שקיעת האדמה הוא למלא את החללים בבטון. אז מראות היסטוריים כמו מחצבות גבס נעלמים.
אך עד כה המרתפי פריז זמינים לטיולים המתחילים בביתן בתחנת המטרו דנפרט-רוצ'רו:
- הכניסה למחצבה נסגרת בשעה 17:00..
- הקבוצה האחרונה יוצאת לסיור לא יאוחר מ -16 שעות.
- יחד עם זאת, לא יותר מ- 200 איש יכולים להיות באזור התיירותי, מה שיוצר קווים בלתי נמנעים בכניסה.
רק שני קילומטרים של מבוכים תת-קרקעיים מצוידים לבדיקה על ידי תיירים, אך אפילו די בכך כדי לעלות לפני השטח תחת הרושם העז של מה שראה.
מה הגלוסקמה?
אדם המכיר את ליטין מבין שמדובר בעצמות. כך נקראים שרידי השלד. בצינוקים של פריז, גלוסקמות היו מצוידות בסוף המאה ה- XVIII. הסיבה הייתה הצטברות ענקית של שרידי המתים לאחר מלחמות, מגפות ופוגרומים, שהוקמו בבית הקברות של התמימים. חממה של צחנה וזיהום, הוחלט להעביר מתחת לאדמה לקטקומבות, ובהמשך נוקו באופן דומה שאר בתי הקברות בעיר..
במהלך סיור בצינוקים של פריז תוכלו לראות מזבח של גולגלות ועצמות, ציורי קיר וכתובות של מבקרים המומים מהמאה ה -18 ואת "חוט אריאדנה" - קו שחור שעזר לא להיעלם במבוכות בתקופה שאיש לא שמע אפילו על חשמל.
תמונות 
