האם נסיעות, משפחה ועבודה תואמים - מה אתה אומר?
כמה אנשים כתבו לי בתגובות וחשבתי שזה נושא די מעניין. יתר על כן, מעניין לא מי שם חושב עלי ועל מצבי, מכיוון שבתגובות הכל בדרך כלל מתגלגל בדיוק לאישיותו של הסופר, כלומר, מי יש את אורח החיים ומי רגיל אליו. כנראה שאני רחוק מאוד מהאנשים גם מבחינת יחסים בין אנשים וגם מבחינת נסיעות. עם זאת, אני מוכן להקשיב לדעות כלשהן בתגובות, אז כתוב מה שאתה חושב, אבל בלי יותר מדי גס רוח.
תוכן המאמר
הסיבה לפוסט
הסיבה לתגובות הייתה התמונה שפרסמתי באינסטגרם וברשתות החברתיות. לפני כן היו גם תמונות ותגובות דומות..
לא מצליחה להעביר במילים איך אני מתגעגעת עכשיו למוסקבה החורפית. אתה יודע, כשאתה יושב על גג אחד המלונות הטובים באי, ותוך כדי שתיית מוחיטו אתה צופה בשמש שוקעת לים, אתה מתפתה להפיל הכל ולנשום את האוויר הקר, שמביא את הריאות, לבעוט בדייסת השלג האפורה שמשאירה כתמים על הנעליים ולבסוף לעמוד בכל פקקי תנועה ולהתחמם עם קפה נמס ממכונת תרמו. כנראה שזה בדיוק מה ששואלים שאלות חושבים אם נמאס לי מתאילנד במשך כל השנים האלה והאם הם מושכים אותי בחורף. לא חבר'ה, החורף הוא לא שלי ??
זה בערך צילום כזה היה :)
להבנתי, ניגנתי רק בחורף ובקיץ עם כל דבר. נכון, הם שואלים שאלות אם הם נמשכים לאוכל רוסי, בין אם הם נמשכים לשחק כדורי שלג או לגלוש, האם נמאס להם מתאילנד, שם הם מסתובבים כבר 6 שנים במקום לגלות מדינות חדשות, כמו באסיה, כך ביבשות אחרות.
אבל משום מה היה צורך לגרור לכאן שאני לבד. ולעשות ניגודיות בין קרובי משפחה לחורף. אני מניח שאנשים רגילים להקרין את הזרים שלהם על מצבים. ואולי, אכן, יש להם ברירה שהם יכולים להשאיר לבדם, לנטוש את משפחתם, במקום להשאיר את כולם יחד. לי באופן אישי אין ברירה כזו, לא משנה מי חושב שם. במצב זה, גם אני לא הייתי הולך לקיץ רק לקיץ. בשביל מה? אבל עכשיו כולם יכולים ללכת יחד מהחורף, במקום לשבת ברפש במוסקבה, לפחות במשך כמה חודשים, כמעט כולם יכולים. אתה רק צריך לשנות קצת את חייך ואת הגישה שלך לעבודה. למעשה, על זה אני כותב לפעמים בבלוג..
אני מסכים שלא כולם צריכים קיץ. אז כל האמור לעיל אינו חל עליהם. אבל הרשו לי להזכיר לכם, אני רק אוספת כאן חובבי חום, זה הקהל שלי, אז ברור שאני כותב מהעמדה הזו. אף על פי כן, יתכן שהאחרים יחליפו עבודה למען מתאים יותר (ואהוב באופן אידיאלי) ומתן חופש תנועה גדול יותר, או לשנות משהו אחר בחיים כך שהחיים האלה עצמם יהפכו נעימים יותר. אני לשינוי! ופעם הוא התחיל מאפס, גם על זה כתב שוב ושוב.
למה הלכתי לבד?
קורא סקרן שיודע עלי יותר וקורא הרבה זמן ישאל, מדוע הלכתי לבד? אני אענה. אני עדיין לא יכול להגיד לך לגמרי, פוסט מפורט יהיה בעוד כחודש. ונראה, אגב, דווקא בגלל חוסר הבנה זה, כולם חושבים על מידת מצבי חייהם, «פרויקטים», כמו שאמרתי לעיל. לעת עתה, אני יכול רק לומר שזה הכרחי. עד השנה, תמיד טיילנו ביחד, והצלחתי לשלב עבודה ולהישאר עם משפחתי. עזבנו כבר חצי שנה, ואפשר היה לנו זמן. עכשיו, לדריה ויגור יש דברים חשובים מאוד במוסקבה, ויש לי רק כמה חודשים בטאי, לא יותר. ואם הייתי הולך עם משפחתי, לא היה לי זמן בכלל, כי אין טעם להביא אותם לכאן, להיכנס ואז להיפגש רק במטוס חזרה. והמועדים שלי מאוד צמודים ואני צריך לאסוף תוכן בדיוק שנה מראש. בנוסף, נשיאת ילד למשך חודשיים זה לא קרח, שינויי אקלים וטמפרטורה לא יעניקו התאקלמות חלשה, ורק הוא יתרגל לטיו, איך לחזור לקור כבר.
החורף המשותף האחרון בגלל מחלתו של יגור לא הצליח מבחינת העבודה, לא היה לי שום דבר, והחורף השנה הוא בלתי אפשרי. כלומר, אם לא הייתי הולך עכשיו לטאי, התוכן לא היה מעודכן במשך שנתיים, ואני מנסה להכין מדריכים רלוונטיים ואיכותיים לתאילנד. לא, כמובן, יכולתי להעסיק קופירייטרים ולוותר על הכל, כאילו ראיתי וניסיתי הכל בעצמי, אבל זה לא ישר לדעתי, בהתחשב בכך שאני מציב אותם כסופרים. יש מספיק אתרים כאלה עם שכתוב מחדש ברשת. יתר על כן, אלה הרווחים שלי, העסק שלי, בו השקעתי שנים רבות, אני לא יכול פשוט לעזאזל.
ובכן, באופן כללי, למה אתה צריך לא לכלול את האפשרות כאשר העבודה יכולה להיות עם נסיעות עסקיות. ונסיעות עסקיות שונות מאוד, יש כאלה ברוסיה, בחלקן יש מדינות זרות, חלקן לא היו שבועיים, מישהו עוזב כמה חודשים. אנחנו עצמנו בוחרים עבודה. מי שרואה צורך להיות בבית מסביב לשעון, נסיעות עסקים אינן התווית. אני באופן אישי לא הייתי מסוגל לעזוב הרבה זמן, אבל למשך 1-2 חודשים זה מתאים באופן מושלם לעקרונות חיי, בנוסף אני לא חושב שבני זוג צריכים להיות יחד מסביב לשעון. זוכר את פיודור קוניוכוב, הוא יוצא למסע למשך שישה חודשים, או אפילו יותר. וכך כל חיי. הוא בחר במשרה כזו, ואשתו בחרה בו, למרות היציאות. לרוב, ככל הנראה, אפשרות זו לא תהיה מתאימה, אך מי אמר שאתה תמיד צריך לעשות הכל, כמו שרובם עושים?
עבודה לא אהובה לא תמיד מתקבלת בברכה
אתה יודע, דבר כזה, שאם העבודה היא האהובה עליך, איכשהו זה לא יתאם עם כל השאר. אולי העבודה צריכה להיות לא נעימה, קשה מאוד, כך שהיא תיראה מהצד כך שהאדם סובל, אך חורשת למען המשפחה. ואז זה יאושר חברתית. וכשהעבודה, למשל, היא לבדוק בר, לשבת על גג המלון ולשתות את מוחיטו (חזרה לתחילת הפוסט והתמונות), ובאותו הזמן כולם אוהבים את זה (לנסוע, לאסוף מידע, לבלוגים), נראה שאתה לא עובד בכלל, ואתה מרגיע (היה איכשהו פוסט בנושא) אף אחד לא רואה מאחורי התצלום הזה שברחתי, צילמתי, כמעט שתיתי משקה בלגימה אחת וברחתי לאסוף עוד.
וסוג של הפסקה במשך חודשיים, אני בטוח שלא לכולם. בהתחשב בעובדה שאתה עדיין צריך לסחוט איכשהו כסף מזה, וזה חבורה של ניתוחים, בדיקות של תוכניות שותפים, בעיות טכניות באתר, שליטה על פרילנסרים וכו '. מה שאתה עושה בין טיולים במשך שישה חודשים או בערב-לילה במלון נשאר מאחורי הקלעים. לא, אני לא מתלונן על העבודה, זה יפה, אבל עדיין חובב. אבל זה נושא הודעה נפרדת, מה זה בלוגים ואתרי מידע. כנראה שאם זה היה כל כך קל, אז כולם פשוט היו מרוויחים את זה.
ושוב, עליכם להודות, אינני יכול לכתוב הסבר ארוך לכל תמונה ולספר את כל הסיפור, תמונה יפה תאבד את כל המשמעות. רק «שש», בנוגע לזה. בלוגרים בדרך כלל לא מספרים לאף אחד איך זה קורה בפועל..
מצד שני, אם העבודה שלי הייתה במקצב רגוע יותר, אז מה זה משנה? למעשה, רק פליטה כספית חשובה..
אישי משחק טריק
קיבלתי גם הבנה כזו שכשאתה כותב משהו לקהל ובו בזמן אתה כותב משהו אישי, אז זה תמיד יובא בחשבון. כלומר, כשאתה רואה ברשת תמונה של אלמוני מסוים שהוא מפרסם באינסטגרם שלו כבר כמה שנים, אבל הוא לא כותב מי הוא או מה הוא, אז לא יהיו שאלות. אבל כדאי ללמוד עליו משהו, אז כל הטקסטים ייקראו דרך הפריזמה של הטקסט האישי הזה. ובאותו הזמן, הפרשנים שוכחים לחלוטין שהסופר לא יכול לספר הכל, או למשל לספר קודם, ואז להפסיק. האחרון הוא המקרה שלי, איכשהו לעתים רחוקות התחלתי לכתוב משהו על דברים אישיים ונכנסתי למרכיב המידע, מכיוון שהוא מביא יתרונות לאנשים ובסופו של דבר לכסף. ומתברר שלאותם קוראים שמכירים אותי זמן רב באופן לא רצוני יש שאלות, אבל אין הסברים (אני לא כותב פוסטים).
בכנות, כרגע פשוט אין מספיק זמן לכתוב על אישי. מקסימום - אלו תמונות ברשתות החברתיות ובאינסטגרם. וכך, מסתבר שהתוכן האישי הזה, כביכול, בא מאנונימוס, כמו התצלום המצער ביותר הזה. כי אם אתה עושה את זה למען הקהל שמכיר אותי, אתה צריך להסביר הרבה דברים. פוסט שלם לכתוב. מה שלמעשה עשיתי בסוף. יחד עם זאת, אני מבין שנושא הנסיעות העסקיות הוא נדיר ביותר, מעטים נוסעים, רואים את המראות, בודקים מלונות וברים ועושים מזה כסף. ואידיאלי, אין להתייחס למקרה זה כלל וכלל, ולכן לא להתחשב במצבי. מסכים, קל יותר פשוט לכתוב: חבר'ה, כשאתם יושבים שם בחורף במוסקבה, בקיץ בתאילנד ומוחיטו על הגג. אכן, אני באמת חושב שממש אפשר לנסוע לטאי, אמנם לא במשך שישה חודשים, אבל במשך חודש זה אפשרי. וזה כל כך קל עבור פרילנסרים בודדים!
למעשה, אם השנה לא היו מגבלות של חודשיים, היינו הולכים יחד ובמשך זמן רב, יש הזדמנות ללכת. והייתי מעלה בדיוק את אותן התמונות עם אותן הכיתובים.
נ.ב. ספרו את מצבי החיים שלכם, את דעתכם, איך הכל משתלב יחד: נסיעות, משפחה, עבודה. תן זה לזה לצאת לטיולים או לנסות להיות יחד כמה שיותר, בין אם אתם אוהבים חורף / קיץ, בין שניסיתם להרוויח כסף בנסיעות או סתם במשרד.?