איך אנחנו חיים ליד הים השחור
כמעט חודש אנו גרים בכפר Beregovoye כמה קילומטרים מהים השחור. בעוד כשבוע נצטרך לחזור למוסקבה, מכיוון שטיילנו בתחילה רק חודש, ומשום שנצטרך לקבוע פגישה עם רופא. אגב, עד שקפצנו אי שם מהבירה, הייתי רוצה לקיים פגישה של קוראים אי שם בסוף יוני. בעוד מספר ימים אכתוב ביתר פירוט.
בכנות, אין לנו חדשות מיוחדות, אבל מכיוון שאנשים רבים שואלים אותנו כיצד נוכל להירגע כאן, אני אספר לך קצת על החיים שלנו. למעשה, זה די סתמי ומבחוץ מעט שונה מזה במוסקבה, רק הנוף הוא שונה. יהיו הרבה תמונות שלנו, כי אין יותר מה לצלם. ליתר דיוק, יכול להיות, אבל כבר היינו כאן הרבה היכן שהיינו בסביבה: נהר ג'נט וחופשה לא רשמית, Gelendzhik Dolmens, הר נקסיס, טיילו לאורך החופים הפרועים של ג'אנוט, מיקום הסרט שער הסערה...
אז כמו שאמרתי, אנחנו לא נחים בכלל, אלא חיים באותה צורה. אגור נתקע באחד מהוריו 24 שעות ביממה (באופן כללי, הוא לא רוצה להיות אחד), וזו הסיבה שבקושי נוכל להתמודד עם החיים, וגם עם יגור, אז אנחנו מנסים לדחוף אותו אחד לשני. יש לנו כאן ממש מלחמה על ההזדמנות לשבת ליד המחשב, בשבילי לעבוד, דריה לקרוא קהילות נושאיות בנושאים שלנו. זכיתי אתמול, אז יש את המאמר הזה :)
באופן כללי בדיחות הן בדיחות, אך רשימת הדברים השימושיים שלנו לילדים הופיעה מסיבה, אם כי לא אגיד שהיא אובייקטיבית. פשוט תתאמן קצת, תחיה בתנאים שונים, תנסה את כל זה בנסיבות שלך, ומיד ברור כמה זמן תחזיק מעמד בתנאים כאלה, אז תבדוק בעצמך ולא תארזי מיליון מכשירים מראש. מעולם לא חשבתי שנצטרך לטרוח בנוחות כזו. קשה לקבל את המצב הזה, שאתה צריך כל כך הרבה דברים בתנאים שונים ונוחים. העיקר לא להסתבך ולא להתכרבל בזה, אחרת לא יישאר דבר מהשקפותיי בנושא אנטי צריכה :) עד כה האמת שאני מסתובב על מינימליזם וכל הנוחות הזו הייתה שמחה לשלוח לגיהינום ולהחליף למשהו אחר אם תהיה הזדמנות כזו.
בים אנחנו רק פעמיים בשבוע. במהלך היום איננו יכולים ללכת לשם, מכיוון שהשמש בהירה מאוד, וליגור עור כה לבן שהוא יכול לחמם מאור מלאכותי, ויש לנו חלום בבוקר ובערב ... בהתאם, ברגעים שבהם הוד מלכותו מסרב לישון , אנו הולכים לראות את המרחבים הכחולים.
הלכנו לסנטוריום של ידידות לילדים חירשים, קיבלנו קשרים. מבין אלה שחיפשנו, מצאנו כמה מטפלים בעיסוי, זוג שלטים (במהלך אותם ישנם רק שניים ברחבי העיר), זוג נוירולוגים בנובורוסייסק. כפי שהם מבחינה מקצועית אני לא יודע, לא בדקו. אבל באופן כללי, כמובן, אחרי מוסקבה מורגשים שיש כאן מעט מומחים, ואם יש צורך במישהו מיוחד, זה חצוצרה. אני חושב שלא ניתן למצוא את כולם אפילו בקרסנודר, מה ניתן לומר על גלנדז'יק, וחלקם לא נמצאים בבירה. ובכן, כלום, אף אחד לא ביטל חינוך עצמי, אולי נוכל למשוך איזשהו משמעת לאורך זמן. במיוחד אם אוכל לשכנע את אמי להיגמל ולעזור לנו ביגור. שמחנו גם מהמחירים לשירותים, פי 2-3 מפגישה עם רופא או שיעור אצל מורה מאשר בבירה. יתרה מזאת, האורטופד בו ביקרנו לא לקח מאיתנו כסף מכיוון שזה לא היה הפרופיל שלו. איך! גם אנשים נחמדים וטובים. איך לעשות זאת, תמיד ובכל מקום להסתדר עם כזה? :)
הם התחילו ללמוד את נושא האוטיזם, מכיוון שאנחנו חושדים בתכונות האוטיסטיות של אגור, ואנחנו גם מודאגים בגלל העיכוב ההתפתחותי החזק שלו. לפני שבוע הם ישבו בדיאטת BBBC (ללא גלוטן וקזאין) ובפעם הראשונה הסירו את כל האלרגנים האפשריים. דיאטה זו מומלצת מאוד לכל הילדים הסובלים מנזק מוחי, לפחות רק כדי לבדוק כיצד היא משפיעה. הדיאטה עכשיו, כמו מטייל, כמעט שום דבר בלתי אפשרי: כוסמת, אורז, קישואים, אגס, תפוחי אדמה, מלפפונים ועוד משהו על הדברים הקטנים. אבל לפעמים אנו מתענגים על משהו שלא מהתזונה. מישהו שם חשב על צמחונות או על דיאטת אוכל גולמי שאין כלום, אז אני אגיד לך שבאמת אין כלום - זה BBBC :)
גרנו כמעט Gelendzhik כמעט חודש, אך לא הסקנו שום מסקנות סופיות. אולי נחזור לכאן בספטמבר אחרי סיום העונה. למרות שלא, אני משקר, הושגה מסקנה אחת, זהה לאחריו גר ביישוב אקולוגי לפני חודש וחצי. וזה מורכב בעובדה שלגור ליד הטבע זה מגניב מאוד! בכל מקרה, נעבור ממוסקבה במוקדם או במאוחר לאנשהו למקום שקט יותר, אחרת הנשמה שלי לא תהיה בשקט :)